משנת ארץ ישראל על משנה נדרים י:ד

2דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה ביתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרים – האב מוציא את בתו מביתו "נקייה", ללא נדרים. אמנם זו דרך תלמידי חכמים, אך הנוהג תמוה. ראשית משמע ממנו שהאב יכול לנקוט בדרך של הפרה "קולקטיבית". יתר על כן, האב חייב להפר את הנדר בו ביום, ואיזה ערך יש לביטול נדרים שלאחר זמן? הבבלי מסיק מהמשנה שאכן הבעל אינו צריך לשמוע את הנדר במדויק, ולמעשה גם האב מצטייר כמי שאינו חייב לשמוע כל נדר לחוד. הבבלי (עב ע"ב) מנסה לתרץ שהאב בכל זאת צריך לשמוע את הנדר, אך ברור שהתירוץ דחוק ואינו כפשט המשנה. להלן במשנה ז יתברר שיש מחלוקת תנאים בשאלה האם ניתן להפר נדרים כהפרת מנע, עוד לפני שננדרו, וברור שבשלב זה טיב הנדרים אינו ידוע. מכל מקום, בני הכת "פסקו" "על שבועת האשה אשר אמר לאישה להניא את שבועתה, אל יניא איש שבועה אשר לא ידענה ואל יקימנה וכן המשפט לאביה על משפט הנדבות" 15 ברית דמשק, דף 16. "נדבה" היא אחד המונחים לנדר, ראו לעיל פ"א מ"א. . אם כן אין הפרה למפרע ואף לא הפרה גורפת, אלא הפרת כל נדר לגופו. ייתכן אפילו שיש במשפט התנגדות להפרת נדרים (נדבות), אף שלפי התורה הזכות שמורה לבעל או לאב.

3המשנה בכתובות (פ"ז מ"ז; קידושין פ"ב מ"ה) דנה במצב שבו הבעל קיבל אישה ונמצאו עליה נדרים, ולדעת המשנה שם זו עילה לגירושין. מבחינה הלכתית-פורמלית ניתן לקיים את שתי המשניות, אך מבחינה ממשית הן סותרות. משנתנו מתארת אפשרות של הבעל לקבל את אשתו ללא נדרים, ולהפר אותם כמניעה, ואילו המשנה שם מניחה שהנדרים הם חלק מהאישה, מקבילים למומים שבסתר הנידונים שם. לא ברורה גם המגבלה "דרך תלמידי חכמים", וכי סתם אדם אינו יכול לעשות כן? או שאינו יכול ללמוד לעשות כן? אפשר שמשנתנו כבר מתארת מעין טקס של הפרת נדרים, טקס שמבחינה משפטית תוקפו מפוקפק, ואולי אף בלתי יעיל מבחינה הלכתית. הטקס משדר רוח של התנגדות לנדרים, אבל מבחינה הלכתית משנת כתובות היא הקובעת את ההלכה, ולפיה הפרת הנדר מחייבת שמיעה בזמן והתייחסות לכל נדר לגופו.

4נראה שתופעה זו של נשים נדרניות הייתה רווחת ביותר. הספרות העוסקת בחברות דתיות מכירה היטב תופעה זו של צדקותן של נשים, ואחת הדרכים לבטא צדקות זו הייתה על ידי נדירת נדרים. נשים הודרו מחיי הדת הציבוריים, מחלק מהמצוות ואף מלימוד תורה. כך נותר להן נתיב הנדרים כנתיב כמעט יחיד להצטיינות דתית. עסקנו בכך במבוא למסכת. משנתנו משקפת התנגדות לנדרים, ואלו נתפסים כמטרד שראוי שבת תלמידי חכמים תהיה נקייה ממנו. מן הסתם המשנה משקפת, כמו כל המסכת, את התחושה שסתם נדר הוא נדר של הבל ולא של צדקות.

5וכן הבעל עד שלא תיכנס לרשותו אמר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תיכנס לירשותי הרי אילו מופרים אם משתיכנס לרשותי – כך גם ב- ר, וביתר עדי הנוסח: "לרשותו".

6אינו יכול להפר – לפי נוסח כתב היד "אם משתיכנס" הוא נוסח דברי הבעל. זו נוסחה שאינה תקפה משום שיש בה הפרה עתידית, והפרה כזאת אינה תקפה. לפי נוסח יתר עדי הנוסח המשנה ממשיכה בתיאור ההלכה. הבעל רשאי להפר את כל נדרי העבר, אבל בכך אין הפרה של הנדרים שתידור רעייתו לאחר שנכנסה לרשותו. את אלו יוכל להפר כל אחד לחוד ב"יום שמעו".

7המשנה מתארת מצב היפותטי שבו האישה נישאת כנערה. כפי שהראינו במבוא למסכת כתובות הנישואין נערכו בדרך כלל מאוחר יותר והבנות כבר היו, בדרך כלל, "בוגרות" בעת הנישואים. עם זאת, בספרות ההלכתית מתוארים בדרך כלל נישואי קטינות (נערות). קרוב לוודאי שבדרך זו משדרים חכמים מסר סמוי בדבר תאריך הנישואים הרצוי. הם מתארים את הרצוי כמצוי, מבלי לומר זאת במפורש, ומבלי לתאר את חזונם כחובה הלכתית.

8המונח "דרך תלמידי חכמים" יש בו ניחוח עיליתני של קבוצה מיוחדת שלה נוהגים חברתיים המייחדים אותה משאר הציבור. אין למונח מקבילות בספרות התנאית, ואין זה מקרה. דומה שחברת התנאים לא הבליטה את ייחודה החברתי, והשתדלה שלא לבלוט בציבור. לעומת זאת חברת תלמידי החכמים הבבלית הבליטה את ייחודה, ובמקורות עדויות רבות לנוהגם של "צורבא דרבנן", ולזכויות היתר שלהם בחברה 16 ראו בבלי, יד ע"א, ופירושנו לעיל פ"ג מ"ה. .