משנת ארץ ישראל על משנה ערלה א:ד
משנת ארץ ישראל על משנה ערלה · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Orlah 1:4
Open in the reader →1אילן שנעקר ונשתייר בו שורש – שלא נעקר לחלוטין ועדיין מחובר בשורש לקרקע, פטור – מלמנות לו שנות ערלה מחדש. במשניות הקודמות "פטור" ו"חייב" היה ממצוות ערלה בכלל, אבל במשנתנו ברור שאין סיבה לפטור את העץ מעצם המצווה, אלא רק מהצורך לחשב מחדש את השנים.
2וכמה יהא בשורש – כמה יהיה השורש המעיד כי האילן עדיין מחובר לקרקע. "בשורש" – כמעט בכל הנוסחאות העיקריות ובספרי הראשונים. לפנינו בדפוסים – "השורש". הרב יהוסף אשכנזי הגיה "בשורש" (מלאכת שלמה), ונראה שלפניו הייתה גרסת הדפוסים והוא תיקנה ברגישותו ובלמדנותו.
3רבן שמעון בן גמליאל אמר משם רבי לעזר בן יהודה איש ברתותא – לפנינו בדפוסים "רבן גמליאל", אך בכל הנוסחאות העיקריות: "רבן שמעון בן גמליאל", וכך הגיה בעל מלאכת שלמה, והוא עיקר, כי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתיתא היה תלמידו של רבי יהושע (משנה, טבול יום פ"ג מ"ד-מ"ח), ולא ייתכן שרבן גמליאל ימסור דברים משמו 22 ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 8911. . רבי אלעזר בן יהודה מיוחס במשנה ובברייתות למקום בשם ברתיתא, וייתכן שזו נמצאת ליד עזה, כפי שמצוין במפת מידבא 23 טבתה או מגדל תותה מתוארת כאתר מדרום לנהר עזה. הירונימוס, חיי הילריון, ב, 03; סוזומנוס, היסטוריה כנסייתית, ג, 41; ג 12; פטרוס האיברי, 101, ועוד. האתר מצוי על גדות הנחל מדרום לנחל בשור, מול מקום היישוב "נצרים" שחרב בימינו. .
4כמחט שלמיתון – שיעורו של השורש שלא נעקר חייב להיות לפחות כמחט של מיתון. כך בכל הנוסחאות (שלמיתון, של מיתון, של מייתון), פרט לכ"י תימני אחד (ת3) בגיליון בשם נ"א: "שלמיתוח". מפרשי משנה רבים מעתיקים את פירושו של בעל הערוך: "יש ספרים שכתוב בהן מיתה ויש מתוח ויש מיתוי ויש מיתון והעיקר מן וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ כב) וכך מנהג האורגים יש להן עץ ארוך כרוחב 24 בכמה כ"י של הערוך: "כאורך". היריעה ובראשו שני מחטין שבורים ונועצם ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכו ולמותחו ומכלי אורגים הוא" 25 ערוך השלם, כרך ה, ערך מתה, עמ' 683. . הרמב"ם מפרש: "אצל האורגין יש קנה ובשני קצותיו תחובים שתי חתיכות ברזל וקצותיהן כמחט ובו מותחין רוחב היריעה בעת האריגה, וכל מחט מאותן הקצוות נקרא מחט של מיתון. ויש גורסין מיתוח והוא יותר נכון ומתאים לענין, כי מיתוח הוא מתיחת הדבר. ויש לי עוד במילה זו פירוש אחר אבארנו בפרק שלשה עשר דכלים" (איור 8). אם כן, הכוונה למחט שהאורג משתמש בה כדי להדק את הקטע שארג, או שזה מקל דמוי מסרק ובו שיניים (מחטים) לאותה מטרה.
5במשנת כלים אנו שונים: "מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה" כי חדלה מהיות כלי (פי"ג מ"ה), והמשנה ממשיכה: "אם התקינה למיתוח 26 כך בכתב יד פרמא, שהוא כתב היד הטוב למסכת. טמאה", ועוד בהמשך שם: "מחט של מיתון". הרמב"ם מפרש: "ויש לרוקמי הבגדים בשעת אריגתן מחט שלופפין עליה חוטי המשי כדרך שלופף האורג חוט הפשתן על הקנים הדקים כדי שיהא קל להם להכניס אותן המחטים בין חוטי האריג בשעת הריקמה וזה מפורסם ואינו צריך ביאור ואותן המחטין נקראין של מיתון". הרמב"ם פירש לפי עניינו שם ופירושו אינו מתאים למשנתנו, ואילו במשנתנו פירש אל נכון. בפירוש הגאונים לסדר טהרות: "למיתח, איכא דאמר למיתוח אילו האורגים לוקחים מחט שבורה ונותנין בשפת היריעה למיתוח. יש ששונים מן 'וימתחם כאהל' " (עמ' 32). בהמשך אותו פרק במשנה י נידון מעמדו של מסרק של פשתן, כלומר שמסרקים בו פשתן, ומסרק של צמר שניטלו שיניו ונשתיירה בו רק שן אחת, והתקינה לנר "או למיתא", ויש גורסים "או למיתוח". מבחינה לשונית השורש של המילה הוא מת"ח, וכנראה בשפת היום-יום נשמטה האות חי"ת ונותר "מיתוי" או "מיתון".
6בעל פירוש הגאונים על אתר מציע גם לגזור את המילה מלשון "תך" שמשמעו אריגה, כמו "קל היקילו בתפירתה שאם תפר בה שנים או שלשה תכים שהיא כשירה" (ירו', מגילה פ"ב ה"ב, עג ע"א). אם כן, הכוונה למחט של אורגים שמשמשת להעברת החוט (כפירוש הרמב"ם לכלים), ואין לה חריר, אלא מלפפים את החוט עליה.