משנת ארץ ישראל על משנה פאה ו:ז
משנת ארץ ישראל על משנה פאה · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Peah 6:7
Open in the reader →1קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה – כפי שראינו בפרקים הקודמים הקמה היא התבואה שטרם נקצרה. אם נשכחה פיסת קרקע קטנה חל עליה דין שכחה, אך קמה שיש בה סאתיים אינה שכחה. המידה מפתיעה בגודלה; מי שאינו יכול לשכוח שלוש אלומות וארבעה גרגרי זיתים עשוי לשכוח מעט פחות מ- 15 ק"ג?! יש להניח שכמות מעין זו גדלה בחלקה ששטחה 70 מ"ר, ואפילו בחקלאות מודרנית קשה להניח שחלקה בגודל כזה נשכחה 32 החישוב הממוצע: יבול של 200 ק"ג לדונם, שאינו יבול גבוה במיוחד גם בתנאים של חקלאות מסורתית. .
2אין בה סאתים [ אבל ] אם ראוייה היא לעשות סאתים – שטח שמתאים לגידול סאתיים, אפילו אם בפועל היבול פחות. הירושלמי אומר: "שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות" (יט ע"ג), אפילו היא של טופח – טופח כאן הוא סוג של עדשים (Lathyrus 33 פליקס, כלאים, עמ' 38-37. ). הרמב"ם פירש שגרעיניו דקים, ועל כן נאספים ממנו סאתיים רק משטח גדול. ושמא לאמִתו של דבר לא גודל גרגירי היבול קובע את העמדה ההלכתית אלא כמות היבול, וחז"ל העריכו שהטופח מניב כמות גדולה יותר של יבול והוא מהווה מדד להגדרת גודל השדה.
3רואים אותה כאילו היא עניוה – ברוב עדי הנוסח "ענווה" או "ענוה" ומשמעו יבול, כמו שראינו לעיל 34 לעיל בפירושנו לפ"א מ"ג. , של שעורים – כלומר השטח שראוי לעשות בו סאתיים נקבע לפי שעורים שבהן היבול לדונם קרקע גדול יותר, כך שהשטח קטן ויפה לכוחו של בעל השדה – הקלה לבעל הבית.