משנת ארץ ישראל על משנה תענית ג:ט

1המשנה מסיימת את סדר ההלכות לתעניות בהלכה כיצד יש לנהוג בשעה שירדו גשמים ביום שמתענים, האם על הציבור להשלים את התענית או שמא יש להפסיק את התענית. אף הלכה זו מלווה בסיפור מעשה שאירע בלוד, בימי רבי טרפון.

2היו מתענים – על הגשמים. המשנה קבעה סדרי תעניות "על כל צרה שתבוא", אולם לאורך כל המסכת ההלכות ערוכות לסדרי תעניות על גשמים שלא באו או שבאו בזעף. מברייתות בתוספתא ובתלמודים משתמע כי הלכות אלו חלות אף בכל התעניות.

3וירדו להם גשמים – ביום התענית, קודם להנץ החמה לא ישלימו – את התענית ורשאים לאכול. נראה כי טעמה של ההלכה הוא שעדיין לא התחילו בתענית, והרי לא קיבלו עליהם את התענית אלא מחמת אי ירידת הגשמים. המקורות התנאיים והאמוראיים אינם דנים בשאלה האם הלכה זו חלה אף בתעניות האחרונות שמתחילות כבר בערב, ונראה שלא הבדילו בין תעניות ראשונות לתעניות אחרונות.

4אחר הנץ החמה – ואם ירדו גשמים אחר הנץ החמה, משעה שהחלו בתעניתם, ישלימו – את תעניתם.

5רבי אליעזר אומר קודם לחצות – אם הגשמים החלו לרדת לפני חצות היום, לא ישלימו – את תעניתם. עד חצות היום אין זו תענית. כך משתמע מן הסוגיה בתלמוד הירושלמי, שבה אמור: "רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה אסור להתענות עד שש שעות בשבת. אמר רבי יוסי בירבי בון מתניתא אמרה כן קודם לחצות לא ישלימו עד כדון צפרא" (סז ע"א) 286 = עד [שעה] כזו הוא בוקר. .

6הנוהג לאכול בשבת בשש שעות, כלומר בחצות היום, נזכר כבר אצל יוספוס בסיפורו על אסיפת עם בשבת בבוקר. האסיפה בבית הכנסת בשבת מתפזרת כשהגיעה "השעה הששית אשר מנהג הוא לנו לאכול את ארוחת הבוקר" 287 חיי יוסף, 279. . הפירוש המיוחס לרש"י (כה ע"ב) והמאירי אף הם מפרשים בדרך זו בלא להזכיר את הירושלמי.

7אחר חצות ישלימו – אם ירדו גשמים לאחר חצות יסיימו את תעניתם. הירושלמי (שם) מפרש: "לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו שליום בקדושה". בברייתא המצויה רק בתלמוד הבבלי (כה ע"ב) נמסרה דעתו של התנא קמא בשם רבי מאיר ודעתו של רבי אליעזר בשם רבי יהודה. רבי יהודה נמנה עם תלמידיו של רבי עקיבא אך קיבל בעיקר את תורתו של אביו, רבי אילעאי, תלמידו של רבי אליעזר. רבי יהודה הולך בשיטת רבי אליעזר, ומוסר פעמים רבות בשם רבי אליעזר 288 בתוס', זבחים פ"ב הי"ז, עמ' 483; בבלי, מנחות יז ע"ב: "מפני שיהודה בנו של רבי אילעאי ואילעאי תלמידו של רבי אליעזר, לפיכך הוא שונה משנת רבי אליעזר". ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 68-67; 107-106. .

8רבי יוסי אף מקל יותר מרבי אליעזר וסבור שקודם תשע שעות לא ישלימו, לאחר תשע שעות ישלימו.

9מעשה שגזרו תענית בלוד – שלא יר דו להם גשמים, וירדו להם גשמים קודם חצות – ביום תעניתם, אמר להם רבי טרפון – שישב בלוד והורה בהלכה לאנשי לוד 289 משנה, בבא מציעא פ"ד מ"ג; תוס', חגיגה פ"ב הי"ג ועוד. , צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב – מפני שהגשמים ירדו לפני חצות. רבי טרפון מורה לעשות כדעתו של רבי אליעזר, שהרי שניהם היו משיירי בית שמאי. בברייתא בבבלי נמסרה הלכה זו בשם רבי יהודה. רבי יהודה היה מתלמידיו המובהקים של רבי טרפון ומוסר הלכות בשם רבי טרפון, ואף ממעשיו של רבי טרפון בבית המדרש ובעת שהותו בביתו מימי ילדותו ועד בגרותו 290 תוס', מגילה פ"ב ה"ח; נגעים פ"ח ה"ב; יבמות פי"ב הט"ו (ומקבילות). ראו דברי גינצבורג בגנזי שכטר, ח"א עמ' 483. . ממעשה חוני משמע שנהגו כבית שמאי, ואנו יודעים שבימי הבית לעתים קרובות נהגו העם כבית שמאי 291 ספראי, הכרעה כבית הלל. . ברם ייתכן גם שבתקופה קדומה זו טרם נוסחה ההלכה המאוחרת שכללה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

10ויצאו – יצאו מבית הכנסת או מרחובה של עיר ששהו בו לתענית ותפילה, ואכלו ושתו ועשו יום טוב 292 "עשו יום טוב" חסר ב- ו, מב, ר, קא. ובאו בין הערבים – לבית הכנסת, וקראו 293 "אמרו" ב- א, ל, ו, מג, קא, עו, דס. הלל הגדול – בכתב יד קופמן, אשר לפיו ערוכה מהדורתנו, וכן במשניות מטיפוס ארץ-ישראלי ואחרות, כתוב: ואיזה הוא הלל הגדול הודו לאלקי האלקים כי לעולם חסדו הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו. המשפט מופיע ברוב כתבי היד הטובים, ונעדר רק ממעט עדי נוסח ומהדפוסים 294 המשפט חסר בדפוס וילנא, דפ, דו, א, ל, מ, ר, קא. . זהו פרק קלה בתהילים. לפי עדותו של בעל מלאכת שלמה היו הדברים כתובים גם "במשנת הר"ר יהוסף אשכנזי" 295 נראה כי אף בפני בעל האור זרוע היו הדברים כתובים במשנתנו (ח"ב סימן תט). . אבל בירושלמי בסוגייתנו אמור: "אי זו היא הלל הגדולה רבי פרנך בשם רבי חנינה הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו" (סז סע"א) 296 והדברים מועתקים בירו', פסחים פ"ה ה"ז, לב ע"ג. , הרי שפירוש מה הוא הלל הגדול לא היה לפניהם במשנה. גם בבבלי נחלקו אמוראים מה הוא הלל הגדול (פסחים קיח ע"א). הרשב"א 297 תשובות הרשב"א, ח"א סימן תג. מביא שאלה שנשאל: "הלל הגדול שחייבו לומר כשירדו גשמים קודם חצות אם הוא אותו הלל הגדול דאמר רב יהודה בפסחים", והוא משיב שזה אותו הלל, הרי שלפני השואל לא היה במשנה הפירוט מה הוא הלל הגדול וגם לא לפני הרשב"א. הפירוש מה הוא הלל הגדול אינו אלא הוספה במשנה על פי דברי האמוראים, כמקרים רבים אחרים 298 ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 972. .

11מן הסוגיה בירושלמי שהבאנו עולה כי הלל הגדול הוא מזמור קלה. בהמשך הסוגיה רבי יוחנן מוסיף: "ובלבד שעומדים בבית ה' ", הוא מזמור קלד. הלל הגדול, כפי שהזכרנו, נזכר פעם נוספת בברייתא בתלמוד הבבלי (פסחים קיח ע"א). המשנה בפסחים העוסקת בדיני ליל הסדר ושתיית ארבע כוסות קובעת: "(כוס) רביעי גומר עליו את ההלל" (פ"י מ"ז), ועליה מוסיפה הברייתא: "תנו רבנן חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון" 299 בבלי, קיח ע"א, כך בספרי ראשונים ובנוסחאות עיקריות. לפנינו בדפוסים נמחקה המילה "חמישי" על פי תיקוניהם של רש"י ורשב"ם, שלא גרסו כוס חמישי בליל הסדר. ראו: ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 41 ואילך, ועמ' 182 ואילך. .

12אף כאן הלל הגדול מתקשר עם הוראתו של רבי טרפון, ובהמשך הסוגיה חלוקים האמוראים מהו הלל הגדול. אליבא דכולם הלל הגדול הוא מזמור קלה, ויש שהקדימו וצירפו לו פרקים נוספים מספר תהילים. חילוקי דעות אלו משתקפים בהגדות פסח מן הגניזה והגדות קדומות אחרות. אך פרק קלה נמצא בכל הנוסחאות ובמנהגי כל העדות 300 ראו ספראי, הגדת חז"ל, שם. . אף בתוספתא לפנינו (פ"ב הי"ז): "אי זהו הלל הגדול הודו לאלי האלים הודו לאדוני האדונים וגו' ", ואין חולק ומוסיף עליו.