משנת ארץ ישראל על משנה תמיד ג:ז

1בא לו – הממונה ואחריו שתי שיירות הכוהנים שבדקו את העזרה (לעיל פ"א מ"ג). אנו מגיעים לפירוש זה משום שכאן מתוארת פתיחת עזרת ישראל, וודאי שניקוי המזבח קדם לה. "בא לו" בראשית משפט הוא ביטוי במסגרת הסגנון הסיפורי הרגיל במסכת. משמעו שכאשר הוא צריך (או אם הוא רוצה לעשות זאת) להקיף את המזבח כך הוא עושה זאת. כמו כן: "בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב והכהן עומד במזרח ופניו למערב" (משנה, יומא פ"ג מ"ח). מכיוון שהמשפט כתוב בסגנון סיפורי הוא מופיע בעיקר בהקשרים מקדשיים: "בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח" (שם מ"ט), וכן: "...ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. כיצד? עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית" (משנה, זבחים פ"ה מ"ג); "בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעים" (שם פ"ו מ"ה), וכן להלן פ"ז מ"ג, ועוד.

2עם זאת הביטוי מופיע גם בהקשרים מקדשיים למחצה, כגון "בא לו לכתוב את המגילה, מאיזה מקום הוא כותב?" (משנה, סוטה פ"ב מ"ג), ואף בהקשר של סיפור בלתי מקדשי, כגון "בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס אמר לו..." (משנה, ראש השנה פ"ב מ"ט), אם כי שימוש זה נדיר יותר. במבוא למסכת ביכורים עסקנו בסגנון של משניות זיכרון המקדש, וגם בביטוי זה.

3לפשפש הצפוני – מתוך שני הפשפשים הנזכרים להלן, ושני פשפשין היו לו לשער הגדול – במינוח "שער הגדול" מכונה השער של האולם, אחד בצפון ואחד בדרום – זו הצורה של בית מהודר רגיל, וכך נבנתה גם מערכת 20 בבית שערים. השער הגדול במרכז (איור 54), פשפש כניסה צדדי, ובמקרה זו עוד פתח "וירטואלי" שהיה סתום. מבנה זה של השער דומה להפליא (ואולי עד כדי חשד) למבנה של שער ניקנור, שם שני הפשפשים הובילו לשתי לשכות קטנות, לשכת חביתים ולשכת פנחס המלביש (מידות פ"א מ"ד).

4שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו הוא מפרש על ידי יחזקאל ויאמר אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבוא בו כי ה ' אלקי ישראל בא בו והיה סגור – עד כאן הציטוט מיחזקאל (מד ב). לכאורה הציטוט אכן משכנע באמרו ששער המזרח יהיה סגור, ואפשר אפוא לראות במסורת הנהוגה במקדש המשך מסורת קדומה. דא עקא שבהמשך ספר יחזקאל אומר הנביא: "כה אמר ה' אלוקים 39 כדרכנו איננו כותבים את שמות הקודש כלשונם, וקל וחומר את שם הוויה, והרוצה לראות באיזו לשון השתמש הנביא יפנה לכתוב עצמו. שער החצר הפנימית הפֹנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החֹדש יפתח. ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו והשתחוה על מפתן השער ויצא והשער לא יסגר עד הערב" (יחזקאל מו א-ב). אם כן השער סגור כי הוא מיועד לה' צבאות, אך הכוונה שסגור רק בימי החול. הנימוק "כי ה' אלקי ישראל בא בו" (יחזקאל מד ב) גם הוא אינו מספיק, שכן התפיסה הפשטנית שהמקדש הוא אכן מעין בית פיזי לריבון העולמים לא מוצתה כפשוטה בספרות חז"ל. חז"ל ראו בה סמל בלבד, והפרשנות של ספר יחזקאל מצמצמת את הרעיון הסמלי. ספר יחזקאל לא שימש בסיס לסדרי העבודה ולמצוות המקדש בשלהי ימי הבית השני. יש בו מצוות, מוסדות וקרבנות שאינם בתורה ואינם מופיעים בספרות חז"ל. יש להניח שעל רקע זה היו היסוסים האם ספר יחזקאל נמנה עם כתבי הקודש: "שהיו דבריו סותרין דברי תורה" (בבלי, שבת יג ע"ב; מנחות מה ע"א, וראו פירושנו לידים פ"ג מ"ה). על כן הציטוט מיחזקאל וההתאמה בינו לנוהגי המקדש "טובה מדי". הנימוק, אפוא, איננו אלא דרשה למשנה, והנימוק ה"אמִתי" בלתי ברור. הדמיון בינו לחלק ממערות הקבורה מעניין, אך ספק אם ניתן ללמוד מכך על הסיבות לנוהגי המקדש.

6נטל את המפתח – לא ברור מי הוא הפותח את השער; סביר שהוא הממונה, או אחד מזקני בית האב. ודאי שהיה זה תפקיד בפני עצמו, והיה בו כבוד רב.

7ופתח את הפשפש – הצפוני מבחוץ, נכנס להתא – חדר הכניסה היה בתא, כלומר היה חדר פתוח, ומהתא להיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול – למעשה לא כתוב במשנה באיזה שער גדול מדובר, ברם לפי ההקשר מדובר בשער האולם. אולם בדיוק אותו משפט המתאר את השער כאן מופיע בתיאור שער ההיכל (מידות פ"ד מ"ב). קשה לפרש שמשנתנו מתארת את פתיחת שער ההיכל, שכן טרם נכנסו לאולם ואי אפשר שפתיחת האולם נעשתה ללא טקס. להערכתנו, אפוא, זו העברה של התיאור משער אחד למשנהו. אפשרות שנייה היא ששני השערים היו דומים. וקשה.

8המינוח במשנה רואה לפניו כניסה רגילה, מעין זו המוכרת ממערכות הקברים בבית שערים, שער מרכזי גדול ושני שערים משני צדדיו. במערכת 20 בבית שערים שער כזה ולו שני פשפשים, מאחד יש כניסה לאולם המרכזי והאחר הוא דמוי פשפש: על הקיר מעוצב פשפש, אך אין שם דלת. למעשה זה התיאור של שער האולם: פשפש אחד תמיד סגור, והאחר משמש לכניסה הראשונית ולפתיחת השער הגדול. ייתכן, אפוא, שהקבר בבית שערים תוכנן בהשראת שער ההיכל במקדש (איור 55).

13הגיע לשער הגדול – ופתח אותו מבפנים, העביר את הנגר ואת הפותחיות ופתחו – השער הגדול היה בנוי משני שערים נפתחים, כך הוא מצויר בכל הציורים הקדומים, אם כי בהחלט ייתכן שהם לא דייקו בפרטים. בשער כפול שיש בו שתי דלתות אחת מדרכי הנעילה היא בנגר העובר לרוחב שתי הדלתות ותקוע בקיר באחד המשקופים הצִדיים (מזוזה בלשון ימינו, ה"פצים" בלשון חכמים), או בשני ה"פצימים" (איור 56, איור 57). סוגי הנגר נדונו על ידינו בפירושנו לעירובין (פ"י מי"א-מי"ב). בנוסף לכך היו "פותחיות", והן כנראה לשונות של ברזל שסגרו כל דלת לחוד למטה, ואולי גם למעלה. במקרה זה מדובר בשער שגובהו ארבעים אמה (24-20 מ'), זה גובה רב וקשה להניח שהיו לו "פותחיות" למעלה, שכן אי אפשר להגיע אליהן אלא בסולם או בעזרת מקל. הפותחיות אינן נזכרות עוד, ואנו משערים את הפירוש על סמך מראיהם של שערים אחרים שהתגלו בממצא הארכאולוגי (איור 58). תיאור זה משתמע מהמשנה הקודמת. מפתח הפשפש יורד לאמת בית השחי, כלומר הפותח צריך להתכופף, להכניס את ידו מבעד לחור המנעול ולהרים את הנגר המונח בפנים בעזרת המפתח שבידו. המפתח מתאים לחור המנעול, נכנס דרך החור, מגיע לנֶגֶר ומרים אותו והנגר נופל (איור 59), ואילו המפתח השני פותח מיד ללא מאמץ. בלשון הירושלמי: "שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח" (מועד קטן פ"ג ה"ז, פג ע"ב). כך מפרשים הרמב"ם למשנה, רש"י ורי"ף לבבא מציעא לג ע"א, ועוד 40 ראבי"ה, תשובות, סימן תתקמח, פירש אחרת מרש"י, וראו שם. . אשר למילה "כיון", כיום זו מילת סיבה, אבל בראשיתה היה משמעה כנראה מיד. כך מציעה הגמרא כדי שבצק לא יחמיץ: "יעשנה בדפוס ויקבענה כיון" (בבלי, פסחים לז ע"א). כמעט כל המשניות שבהן הביטוי מופיע 41 נזיר פ"א מ"ט; פ"ו מ"ט, ועוד. מתפרשות יפה לפי פירוש זה, כגון "היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת" (גיטין פ"ח מ"ג), מיד לכשיגיע הגט לשם תהיה מגורשת, וכן משנתנו. השאלה מתי קיבלה "כיון" את המשמעות של מילת סיבה איננה מתחום דיוננו.

20לא היה שוחט שוחט עד שהוא שומע קול שער הגדול שניפתח – משפט זה תמוה. לכאורה היינו מצפים שהשוחט ייכנס לעזרת ישראל ויעלה על ראש המזבח רק לאחר פתיחת ההיכל בצורה חגיגית ומכוונת. כנראה חשוב היה שכל העבודות תתחלנה זו אחר זו בפומבי, לכן עשו הכנות עוד לפני פתיחת השערים. השוחט קיבל את הטלא והכניס אותו עד המזבח.

21במשנת סוכה (פ"ה מ"ה) אנו שומעים שבזמן פתיחת השערים היו שלוש תקיעות. תקיעות אלו נשמעו מן הסתם ברחבי המקדש, אך גם מחוצה לו (ראו להלן במשנה הבאה); אנו רשאים להסיק מכאן שפתיחת השערים כבר נעשתה בפומבי, כמרכיב בסוף תהלוכת ה"בדיקה" של הכוהנים ופתיחת השער. אילו הייתה תקיעה בפתיחה – לא היה צריך לשמוע את קול השער החורק בפתיחתו. אפשר לפרש את משנת סוכה בפתיחת שער ניקנור (השער בין עזרת ישראל לעזרת כוהנים) שעליו כלל לא מדווח במשנתנו. כך או כך, המשפט שחריקת השער היוותה סימן אינו עולה בקנה אחד עם התיאור במסכת סוכה. אין כאן סתירה עניינית, אלא תיאורים שונים של אותה התרחשות.

22שאלות מסוג זה של סדר הפעולות עולות גם בקטעים אחרים במסכת תמיד, ואין במשנה ניסיון של ממש לתאר את סדר הפעולות. ואכן, הפעילות התנהלה במקביל במקומות שונים. המשנה מתארת את הפעילות, אך מעניקה את התחושה שהיא עוסקת רק בביטוי החיצוני שלה וההכנות מאחורי הקלעים אינן מתוארות. כך, למשל, נזכר ביקור הטלאים מבעוד לילה, כלומר ביום האתמול, אך אין תיאור של הביקורת עצמה. אין תיאור היכן היו הכלים שאותם לקחו הכוהנים. בלילה היה המקדש סגור, אך מתברר שנעילתו לא הייתה הרמטית. דרך פשפש כלשהו נכנסו כוהנים כבר לפנות בוקר פנימה, בעיקר קבוצת מכיני המזבח ומביאי העצים, ולפי הכמות הנדרשת וגודל בולי העץ הייתה זו קבוצה גדולה של כוהנים, ואחריה שוחט התמיד וקבוצת מובילי האברים. השחיטה עצמה התחילה רק לאחר פתיחת השער (משנתנו), אך הם כבר ניצבו על עמדם והטלה לשחיטה עִמם. עוד חסר פירוט מתי פתחו האמרכלים את כל השערים (עם התהלוכה או אחריה בתהלוכה נפרדת), ובעיקר מתי נפתחו שערי עזרת ישראל (שער ניקנור) ומתי ואיך נכנסו לעזרות הקודש. אם התהלוכה המדוברת הייתה בעזרת ישראל אזי השאלה האחרונה נפתרת, אך עדיין חסר תיאור פתיחת שערי עזרת ישראל (שער ניקנור). ודאי שפתיחת שער כה מרכזי הייתה אירוע שצוין בדרך כלשהי, והדבר אינו מתואר במשנה.

23סדר הפעולות מתחילת יום העבודה הוא:

24השכמת המתנדבים

25הממונה בא

26הממונה נכנס

27פיס ראשון לניקוי המזבח (מקורות שונים אם אכן היה פיס)

28המתנדבים הולכים לניקוי המזבח

29בית האב הקודם מפנה את השטח

30בית אב חדש נערך לתהלוכת קודש לפתיחת היום

31הפיס ה"שני", שהוא אולי הראשון

32שתי השיירות מגיעות ללשכת לחם הפנים, במקביל קבוצת כוהנים שזכתה בפיס בדישון מזבח פנימי ומנורה מביאה כלי עבודה ומפתחות. בבית המטבחיים ובמזבח מכינים את התמיד החדש

33כלל הכוהנים מצטיידים בכלים

34הממונה פותח את הפשפש הפנימי ואת שער ההיכל

35השוחט את התמיד (הזוכה בפיס הראשון) שוחט.

36מתוך רשימה זו של פעולות חלק היו טקסיות יותר, כגון טבילת הכוהן הראשון בכיור, הפיס, תהלוכת הכוהנים ופתיחת השער.