משנת ארץ ישראל על משנה תרומות ב:ד

1אין תורמין מימין על שאינו מינו – העיקרון הוזכר ונידון לעיל. ברם, עד עתה עסקנו במקרים שאינם שני מינים ממש: טמא וטהור, שלבי עיבוד שונים וכיוצא באלו. במשנה נדון הדין המקורי, בשני מינים שהם שונים ממש, כגון תרומה מתירוש על יצהר 27 בירו', מא ע"ד, מובאת דרשה; בנוסח הרש"ס הדרשה טובה ומובנת יותר, אך ספק אם זה נוסח או תיקון. בספרי דברים, קסו, עמ' 215, יש דרשה שונה במקצת. ראו עוד בבלי, בכורות נג ע"ב. , ואם תרם אין תרומתו תרומה – יש להניח שתרומתו אינה תרומה לא רק בגלל הקושי לחשב את כמות המעשרות, אלא בגלל העיקרון שמכל יבול יש לתרום ולעשר, ואין זו רק התחשבנות כספית אלא מעשה של קודש המתיר לאכילה פרי שתרמו ממנו.

2כל מין חיטים אחד – אבל אם תרם משני זנים של חיטים זה על זה תרומתו תרומה. כך, על כל פנים, מפרש הירושלמי (מא ע"ג-ע"ד) המצטט לשם כך מדרשי הלכה.

3כל מין תאינים אחד – החידוש גדול יותר, משום שמשרעת המינים בתאנים גדולה יותר והשוני בפֵרות ובזמן האסיף גדול יותר מאשר במינים אחרים.

4כל מין תאינים [ ו ] גרוגרות [ ו ] דבילה אחד – תאנים אכלו באחד משלושה מצבים: תאנים טריות, גרוגרות, שהן תאנים מיובשות, או דבלה, שהן תאנים מיובשות ודחוסות לאחר שרייה במי פֵרות. בחירת צורת העיבוד הייתה הכרעה של בעל הבית לפי צרכיו, ולא לפי סוג התאנים.

5ו תורם מזה על זה – משום שכל התאנים מין אחד. "גמר המלאכה" לצורך תרומות הוא האסיף, ולכן אין כאן בעיה של תרומה מפרי שטרם נגמרה מלאכתו. תאנים שונות בכך מזיתים או מענבים, ששם שמענו על הגבלות על תרומה של זיתי שמן על זיתי מאכל (לעיל פ"א מ"ח).

6עם כל זאת נותרה בעיית החישוב, כיצד מעריכים מעשר מהיבול בתאנים מגדלים שונים. על כך עונה התוספתא המשלימה את המשנה: "תורמין תאנים על הגרוגרות במדה וגרוגרות על תאנים במניין..." (פ"ד ה"א; ירו', מא ע"ד). לתאנים הטריות נפח גדול יותר מגרוגרות ולכן מעשר בתאנים טריות משמעו מעשר רב יותר, ולהפך אם מעשר מהגרוגרות, שכן גרוגרת יקרה יותר מתאנה. צריך, אפוא, לעשר מהיקר יותר. אבל רבן שמעון בן גמליאל אומר: "סלי תאנים וסלי גרוגרות כולן שוין" (תוספתא וירושלמי שם ושם). בירושלמי מובאים כמה סיפורים על תנאים ואמוראים שנהגו כרבן שמעון בן גמליאל. משנתנו, כנראה, כרבן שמעון בן גמליאל, או שאין היא עוסקת בשאלת המדידה. הסברנו את הדברים במעשר, שלכל הדעות צריך למדוד, אבל לגבי תרומה יש מחלוקת האם צריך לתרום במדויק או באומד, וודאי שגם באומד יוצאים ידי חובה (ראו פירושנו לפ"א מ"ז). אבל המשך המשנה מדבר על תרומה (הניתנת לכהן), על כן קרוב לפרש שמשנתנו עוסקת בתרומה, והיא נוקטת בדעה שיש לתת תרומה בכמות מינימלית כמפורש להלן (פ"ד מ"ג), או שהיא עוסקת גם בתרומת מעשר שבוודאי יש לתת במדויק.

7משנתנו סוברת שכל התאנים מין אחד, ברם היו כנראה גם גישות אחרות. להלן נראה שיש דעה שיש לתרום את כלכלת התאנים שלוש פעמים בשנה, כל פעם על עונת קטיף אחרת (להלן פ"ד מ"ו), וקשה לתאם בין המשניות. גם בספרי זוטא מובאת דרשה מדוע אין לתרום ממין אחר, שלא יתרום מן הרע על היפה (ספרי זוטא לבמדבר, יח כט, עמ' 299). אפשר להסביר שהספרי מקביל רק לרישא של המשנה, ויודה בתאנים, אך הנימוק של תרומה מהרע על היפה מטה את הדעת שהספרי אוסר על תרומה ממין אחר בכל מקרה, גם בתאנים, כמו המשנה להלן ובניגוד למשנתנו. הכלל של תרומה מהרע על היפה יידון להלן מ"ו, ושם נראה כי גם הוא עצמו שנוי במחלוקת 28 ראו עוד משנה, מעשר שני פ"ה הי"א ופירושנו לה. גם שם האיסור ממין על שאינו מינו הוא כללי, ללא כל הסתייגות או הגבלה, אך שם אולי הדין רק מקוצר. .

8כל מקום שיש כהן תורם מן היפה – אם הכהן נמצא קרוב והוא מקבל את התרומה מיד יש לתת לו פרי יפה.

9כל מקום שאינו כהן תורם מן המתקיים – אם הכהן אינו קרוב יש להעניק לו פרי שיחזיק מעמד זמן רב. בכל מקרה מותר לתת כתרומה, כמעשר, או כתרומת מעשר כל פרי שהוא סביר וראוי לאכילה, אבל עדיף לתת פרי יפה. כך גם בדיני ברכות: על כל אוכל צריך לברך, אך נהגו לברך תחילה על האוכל המשובח יותר. ניתן לפרש את המשנה כהמשך הקטע הקודם. בבחירה בין תאנים וגרוגרות, אם הכהן נמצא עדיף לתת לו פרי יפה (תאנים משובחות), ואם אינו נמצא בכפר ושולחים לו את התאנים רחוק יותר, עדיף לתת לו פרי משתמר. אבל כפי שנראה במשנה הבאה הכלל חל גם על מצבים אחרים באותו המין עצמו.

10רבי יהודה אומר לעולם הוא תורם מן היפה – התרומה צריכה להיות מהמיטב, והגדרת המיטב היא אובייקטיבית ואינה תלויה במצב המשתנה.

11הכוהנים היו פרוסים בכפרים השונים, ורבים מהם היו מרוכזים בכפרי המשמרות. כפרי המשמרות היו כפרים ("עיירות" בלשון התלמוד) שבהם התגוררו כוהנים רבים מאותה משמרת. בחלקם היו הכוהנים רוב גדול או מיעוט חשוב. עם זאת, רבים מהכוהנים התגוררו גם מחוץ לכפרי המשמרות, ובכתובות קבר ניתן למצוא כוהנים במקומות שונים ורבים. משנתנו משקפת מצב שבו יש כפרים שאין בהם כוהנים.