משנת ארץ ישראל על משנה תרומות ג:ג

1השותפים שתרמו זה אחר זה – המשנה מעלה תמונה רֵאלית. לשדה או למטע שני שותפים. אלו יכולים להיות אחים שירשו מטע והחליטו לא להמשיך לחיות במסגרת בית אב אלא לשמור על עצמאותו הכלכלית של כל אחד. עם זאת לא חילקו את השדה, שכן כדאי להם לעבדו במשותף. כנראה שניהם תרמו, כל אחד את מלוא הכמות מכל היבול, מבלי לדעת זה על זה (מלאכת שלמה).

2רבי עקיבה אומר תרומות שניהם תרומה – כל אחד מהם תרם כהלכה וברשות, ואין גבול לכמות התרומה שמותר לתרום, על כן תרומת שניהם היא תרומה. כל אחד מהם נתן כאילו תרומה כפולה על חלקו, וחכמים אומרים אין תרומת השני תרומה – כך גם ב- ג6, ובעל מלאכת שלמה מביא את הנוסחה בשם "אית דגרסי". ברוב כתבי היד: "תרומת הראשון תרומה". בכמה עדי נוסח נמצאים שני המשפטים (א, ב, ט, ן). כנראה אין הבדל בין הנוסחאות, ולדעת חכמים אין תרומה אחר תרומה. הכלל שאין תרומה אחר תרומה מופיע במשנת תמורה (פ"א מ"ה) ובמקבילות תנאיות נוספות, ומצטייר ככלל שאין עליו עוררים 7 תוס', דמאי פ"ד ה"ה; פ"ד הכ"א; ספרא צו, פרשה ז ה"ב, לה ע"ב. מקור אחרון זה אינו מביא את הכלל להלכה אלא כתיאור של המציאות. . הבבלי הבין שבמשנתנו יש מחלוקת על הכלל, ורבי עקיבא חולק על הכלל ואומר שיש תרומה אחר תרומה. אגב כך הוא מביא את משנתנו בנוסח שונה, ושמות החולקים מתחלפים. שינוי זה אולי נרמז גם בירושלמי למשנתנו, אך אין לו הד בחילופי הנוסח בעדי הנוסח שבידינו 8 ירו', מב ע"א; בבלי, תמורה יג ע"א; אפשטיין, נוסח, עמ' 711. על בעיית הפרשנות והגרסה שם העיר כבר הר"ש למשנתנו. .

3הירושלמי מצמצם את המחלוקת ורואה בה ביטוי להבנות שונות בדבר ההסכמים הבלתי כתובים שבין שני שותפים: "מה נן קיימין? (במה אנו עומדים? באיזה מקרה?) אם בממחין 9 בעל מלאכת שלמה מציע שהר"ש גרס "מומחין". אפשר לעייל הבנה זו בתוך דברי הר"ש, אבל לא כך הבינם הרא"ש, ולגופו של עניין זו פרשנות קשה ודחויה. אף רבי עקיבה מודי. ואם בשאינן ממחין אוף רבנן מודיין. אלא כי נן קיימין בסתם" (מב ע"א). אם השותפים מוחים זה על זה ורוצים שכל אחד יפריש את מעשרותיו לחוד לאחר שהתבואה חולקה ביניהם, גם רבי עקיבא יודה שאין תרומת השני ולא כלום, משום שאין תרומה אחר תרומה 10 אין בירושלמי ביטוי לכך שאם "ממחין" אולי גם תרומת הראשון אינה תרומה, שכן זה בבחינת התורם את שאינו שלו (לעיל פ"א מ"א). , ואם אינם ממחים, כלומר אין הם מקפידים זה על זה ולאחד לא אכפת שחברו יפריש תרומה ויאכל לפני החלוקה, אם כן ודאי שתרומת שניהם תרומה, שהרי כל אחד תרם את שלו. אלא המחלוקת היא מה מצב היחסים של סתם שני שותפים. אם כן, שני התנאים אינם חולקים על הכלל, ולדעת הכול "אין תרומה אחר תרומה", והמחלוקת היא על הערכת המציאות. פירוש הירושלמי שונה, אפוא, משל הבבלי 11 לגרסת הירושלמי מב ע"א ראו הר"ש למשנתנו שהגיה את הירושלמי מסברה. .

4רבי יוסה אומר – רבי יוסי מציב קריטריון אחר, אולי בניגוד לקריטריון שלפיו פירש הירושלמי את המשנה, אם תרם הראשון כשיעור – כמות תרומה כנדרש, לפי המפורש להלן פ"ד מ"ד, אין תרומת השני תרומה – אם התרומה הראשונה כשרה ואופטימלית מבחינה כמותית היא בוודאי תרומה, ואין תרומה אחר תרומה, ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השיני תרומה – אמנם תרומה קטנה מהשיעור כשרה, אבל אינה מן המובחר, על כן במקרה כזה יש תרומה אחר תרומה. התרומה השנייה נתפסת כהשלמה של התרומה, ולא כתרומה חדשה. הירושלמי שואל באיזה שיעור מדובר, האם בשיעור שקבעו חז"ל (אחד משישים, חמישים או ארבעים) או בשיעור של התורה. המשך הירושלמי בעייתי, ואינו נוגע לפירוש המשנה. מכל מקום, אי אפשר שלא להעיר שאם מדובר על השיעור של דבר תורה אזי חיטה אחת פוטרת כרי שלם, וכמעט אין מצב של תרומה פחות משיעור זה. על כן נראה שעצם הזכרת ה"שיעור" משמעו שרבי יוסי מקבל את שיעורי התרומה שקבעו חכמים.

5משנתנו עולה בקנה אחד עם ברייתא בתוספתא, בבא בתרא פ"ח הי"ד, הקובעת שהאפיטרופין תורמים ומעשרים, ועם משנת גיטין הקובעת שאפיטרופוס של יתומים חייב לעשר (גיטין פ"ה מ"ד). שותפים אינם אפיטרופסים, אבל בהמשך נראה שלפחות התלמודים קשרו את שני הדינים הללו כמקשה אחת. בשני התלמודים מובאת הדעה ששותפים שתרמו אין תרומתם תרומה, שנאמר "אתם ולא שותפין... אתם ולא אפיטרופין" 12 ירו', מ ע"ב; גיטין פ"ה ה"ד, מז ע"א; בבלי, נב ע"א; קידושין מא ע"ב. , ודרשה זו סותרת לכאורה את משנת תרומות ואת משנת גיטין המדברת על תרומה של שותפים. הירושלמי מתרץ שמשנת תרומות עוסקת בתרומה גדולה, והדרשה בתרומת מעשר (מ ע"ב). תירוץ זה מתאים למשנת תרומות, אך רק מחריף את הקושיה ממשנת גיטין. בעל מלאכת שלמה לתרומות תירץ מדעתו שתרומת שותפים אינה תרומה כשהם מקפידים זה על זה. ספק אם ניתן לצמצם את הדרשה למקרה מצומצם בלבד (המקרה של הירושלמי או של בעל מלאכת שלמה). בירושלמי למשנת גיטין מתורצת סדרת תירוצים, בין השאר שכאן אפיטרופוס לשעה וכאן אפיטרופוס עולם. בלשוננו, משנתנו עוסקת באפיטרופוס ליתומים, שהוא מטבעו זמני, והדרשה עוסקת באפיטרופוס קבוע של אחוזה. בבבלי מובא תירוץ אחר שמשנתנו עוסקת בפֵרות שצריך לאכלם, ואילו הדרשה עוסקת בפֵרות המאוחסנים לטווח ארוך. תירוץ זה מתאים למשנת גיטין, אך לא לתרומות. מכל מקום, ההלכה "אתם ולא שותפים" היא רק אמוראית, ואולי באמת מהווה שינוי בגישה ההלכתית. מכל התירוצים נראה לנו לקבל את ההסבר שהדרשה היא באפיטרופוס של אחוזה, כך גם הסברנו את הסתירה בין משנת גיטין פ"ה מ"ד ומשנת שבועות פ"ז מ"ח 13 אם יזכנו החונן לאדם דעת, נרחיב בכך בפירושנו לגיטין פ"ה מ"ד ולשבועות פ"ז מ"ח. .

6הבבלי בתמורה (יב ע"ב) מנסה להעמיד את המחלוקת סביב השאלה היש תרומה אחר תרומה. ברם, מרצף המשניות ברור שהנושא של המשניות הוא תרומה שלא הורמה על ידי בעל הבית, ובלשון הירושלמי: "פרט לתורם שאינו שלו" (גיטין פ"ה ה"ד, מז ע"א).