משנת ארץ ישראל על משנה תרומות ד:ט

1כיצד חמישים תאינים שחורות וחמישים לבנות נפלה [ שחורה ] – מהו המקרה שעליו מדבר רבי עקיבא, שהרי לרבי יהושע אין הבדל בין תאנים שחורות ולבנות (ר"ש)? תאנה שחורה נפלה לערמה מעורבת זו, שחורות אסורות ולבנות מותרות – התאנים הלבנות ודאי שאינן תרומה, שהרי הן לבנות, והתאנים השחורות אסורות משום שנפלה תאנה אחת של תרומה לערמה של חמישים, ואלו אינן בטלות. במקרה זה כל התאנים הן ספק תרומה, ויש לאכלן בטהרה. אם כי, כפי שכבר נאמר, הבעל רשאי למכור את כולן לכהן חוץ מדמי תאנה אחת. המחיר שישלם הכהן יהיה זול יחסית, שהרי על כל מה שקנה חלים דיני תרומה.

2נפלה לבנה לבנות אסורות ושחורות מותרות – וכן הדין במקרה ההפוך, כשנפלה תאנה לבנה, בשאינו ידוע מה נפלה – אם אינו יודע באיזו צבע הייתה התאנה של התרומה, מעלות זו את זו ובזו – בטלה התאנה האחת בחמישים תאנים אחרות. כאן ברור שהביטול הוא בתאנה אחת למאה (בסך הכול מאה ואחת תאנים בכל הערמה), ודנו בכך במשנה ז.

3רבי אליעזר [ אומר ] – בכתב היד נמתח קו על המילה כדי לסמן מחיקה, מחמיר ורבי יהושע מקל – ההלכה במשנה היא דבריו של רבי עקיבא, וכאמור במשנה הקודמת רבי אליעזר מחמיר במקרה זה, וגם אם אין ידוע איזו תאנה נפלה כל הערמה אסורה, ולדעת רבי יהושע בכל המקרים הערמה מותרת. סיכום הדעות בטבלה להלן:

4תאנים שחורות ולבנות

5(נפלה תאנה לחמישים לבנות וחמישים שחורות)

6מן הראוי להעיר שרבי אליעזר ורבי יהושע דנים בסדרת פרטים ואילו רבי עקיבא מנסח את הדברים ככלל, "ידוע" ו"אינו ידוע". דומה שזו דרכו של רבי עקיבא לנסח את דבריו בכללים, וזו דרכה של ההלכה להסיק מהדיון במקרה פרטי לכלל. עם זאת, גם את דבריו של רבי עקיבא ניתן היה להציג ככלל רחב עוד הרבה יותר, כפי שמנסחת זאת התוספתא. בתוספתא לא רק הניסוח אחר אלא גם שמות המוסרים אחרים: "כשתמצא אומר כלל שרבי אליעזר אומר בידוע לא תעלה בשאין ידוע תעלה. רבי יהושע אומר בין בידוע בין בשאין ידוע תעלה 41 בכתב יד ערפורט: "לא תעלה", ואז רבי יהושע שבתוספתא הוא רבי אליעזר שבמשנה. [דברי רבי מאיר 42 נשמט בטעות מכתב יד וינה. ] רבי יהודה (ו) 43 וי"ו החיבור חסרה בכתב יד ערפורט, ויש להעדיף נוסח זה שבו רבי יהודה מוסר את דברי רבי אליעזר. רבי אליעזר אומר בין בידוע בין בשאין ידוע [לא] תעלה רבי יהושע אומר בין בידוע בין שאין ידוע תעלה 44 כך בכתב יד ערפורט, רבי אליעזר מחמיר ורבי יהושע מקל, כמו במשנה. אבל אפשר גם לגרוס ההפך. מכל מקום, גרסת כתב יד וינה בשניהם "לא תעלה" היא בוודאי שיבוש, שהרי אם כן מה ההבדל בין שני התנאים. רבי עקיבא אומר בידוע לא תעלה שאין ידוע תעלה" (פ"ה ה"י). מילות הפתיחה "כשתמצא אומר" הן כביכול סיכום של ההלכה הקודמת, או של דברים קודמים של רבי אליעזר 45 למילים אלו כסיכום ראו ליברמן למקום. ליברמן מנסה לרמז לקשר בין הכלל של רבי אליעזר וההלכה הקודמת בתוספתא. אבל הקישור מאולץ, ומכל מקום רבי אליעזר לא נזכר בראשית ההלכה בתוספתא. אין זאת אלא שהמשפט החל כסיכום של רבי אליעזר, או שדבריו המפורטים של רבי אליעזר נכללו בהלכה הקדומה שממנה נלקטה התוספתא. ייתכן מאוד שהתוספתא מבוססת על המשנה, שבה נאמרו דבריו של רבי אליעזר על סדרת מקרים פרטיים. עם זאת, התוספתא מציגה מסורת הלכה שונה מהמשנה. . שיטת רבי יהודה זהה למסורת שבמשנה ושסוכמה בטבלה. רבי מאיר מייחס לרבי אליעזר את עמדת רבי עקיבא, ורבי עקיבא אינו נזכר. לעתים קרובות מוסר רבי מאיר את עמדת רבי עקיבא רבו כמות שהיא, ואולי גם כאן הוא מוסר את דברי רבי עקיבא בשמו. אלא שרבי עקיבא אינו מופיע כחולק (מפשר בין עמדות רבותיו) אלא כפרשן של רבי אליעזר. הווה אומר, ניתן להבין את ההבדל במסורות באחת משתי צורות: או שרבי מאיר ורבי יהודה חולקים בשאלה על מה נחלקו אבות העולם שלפניהם, או שרבי יהודה מוסר את המחלוקת ואילו רבי מאיר מוסר אותה כפי שעובדה על ידי רבי עקיבא.

7בירושלמי (מג ע"א) מתנהל דיון שלא נסכם את פרטיו; השיקולים השונים דומים, אלא שבקטע נפלו מעט חילופי נוסח, זאת בעקבות חילופי הנוסח בתוספתא בין "תעלה" ל"לא תעלה". בסך הכול מסקנת הירושלמי דומה לתוספתא, אלא שהירושלמי לא הכיר את התוספתא ואינו מביא אותה. רב כהנא מבין מדעתו את המשנה כמו התוספתא. זו דוגמה מרתקת במיוחד לדרכי המסירה של האמוראים. התלמוד מספר שרב כהנא עמד על הדבר כבר בבבל, והסתבר כי את אשר הכירה התוספתא כמסורת הכיר רב כהנא מדעתו, שאם אין ידוע מה נפל אין כל סיבה שלא יעלה. על כן פירש את רבי אליעזר כמו רבי עקיבא במשנה (או כרבי יהושע, אם יוחלפו שמות החולקים).

8משנה ח ומשנה ט חוזרות האחת על דברי חברתה. אפשר היה להסתפק במשנה ט, ומשנה ח מיותרת. נראה, אפוא, שלפני רבי היו שתי הלכות קדומות קרובות, והוא הביא את שתיהן אף על פי שבכך יצר כפילות. למזלנו הטוב השתמרו שתי המשניות, וכך ניתן לעקוב אחר שיקולי העריכה של רבי. שני הניסוחים קרובים, והם בבחינת שני עיבודים קדומים לאותה הלכה עוד יותר קדומה, הראשון סתום והשני מפורט. ייתכן שהניסוח הראשון (משנה ח) הוא הקדום יותר. בפרטיו נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה. הניסוח השני הוא כרבי יהודה, והוא מוציא מכלל אפשרות את ניסוחו של רבי מאיר. מכל מקום, הניסוחים של משנתנו קדמו לרבי מאיר ורבי יהודה, שכן הם חולקים בדבר פרטיהם. נראה, אפוא, שסדר הדברים היה כך: ראשונה נשנתה משנה ח, על משמעותה חלקו חכמי דור אושא, אחר מכן תוקן הניסוח למשנה ט, ניסוח הקובע עמדה במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה.