משנת ארץ ישראל על משנה יומא ג:ב
משנת ארץ ישראל על משנה יומא · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Yoma 3:2
Open in the reader →1ולמה צרכו לכך – לבדוק אם האיר המזרח עד חברון, פעם אחת עלה מאור הלבנה ודמו שהאיר המזרח – הלבנה האירה במלוא עוזה וסברו שכבר עלתה החמה, וטעו ושחטו לפני הזמן. אין הכרח לפרש שהדבר אירע ביום כיפור, שכן המשנה מתארת את סדרי העבודה שבכל יום. אדרבה, סביר שהוא אירע באמצע החודש, כאשר הירח מלא ועולה במזרח במקביל לשקיעת השמש במערב. בירושלמי אומרים שזה היה בסוף החודש, ונראה שסברו שבסוף החודש הלבנה מאחרת לשקוע, שחטו את התמיד – לפני הזמן, והוציאוהו לבית השריפה – התמיד נשחט לפני הזמן ולפיכך נטמא, והיה צורך להורידו לבית השרפה. ברם, אין הכוונה שהוציאו את התמיד שנפסל לבית השרפה שמצפון לירושלים אלא לבית השרפה הפנימי שהיה במקדש עצמו, שכן לפי כל הדעות בשר שנטמא בפנים נשרף בתוך המקדש 224 ראו משנה, שקלים פ"ח מ"ו-מ"ז. .
2והורידו כהן גדול לבית הטבילה – אחר שסיים לסדור את סדר העבודה ביום רגיל התנא חוזר לתיאור העבודה ביום הכיפורים ולא ביום רגיל. וי"ו החיבור אינה נקשרת למה שלפניה אלא היא התחלה של עניין חדש. לעתים האות וי"ו משמשת גם בתפקיד זה של הדגשה ופתיחה. סדרי הטבילה של הכוהן יידונו להלן. עד כאן פירוש עקבי למשנה; כך פירשו גם רבי עובדיה מברטנורא ואחרים 225 ראו מלאכת שלמה למקום; אוצר הגאונים, עמ' 94 ועוד. . ברם, הרמב"ם פירש שהמעשה אירע ביום הכיפורים, התמיד נפסל והכוהן הגדול נאלץ לטבול פעם נוספת. יתרונו של פירוש זה בכך שהמשפט "והורידו כהן..." משובץ כהמשך למעשה הקודם ואין הוא מפריע לרצף המשנה. גם האות וי"ו בתחילת המשפט מקשרת אותו למה שלפניו, כמו כל וי"ו חיבור. בעל מלאכת שלמה גרס "הורידו" בלי וי"ו, ונראה שפירש כמו רבי עובדיה מברטנורא. מקור הסברו של הרמב"ם בסוגיית התלמוד הבבלי (כט ע"א) שממנה משמע שהמעשה אירע ביום הכיפורים, אם כי ניתן לפרש את הסוגיה גם בדרך אחרת. מכל מקום, הירח עולה ממזרח רק בחצי השני של החודש, ולכן סביר שהמעשה אירע בתאריך אחר ולא ביום הכיפורים.
3זה הכלל היה במקדש כל המסך את רגליו – עושה את צרכיו הגדולים, טעון טבילה – בגלל הטומאה הנובעת מעשיית הצרכים, וכל המיטל למים – עושה את צרכיו הקטנים. להטיל מים הוא אחד המונחים המקובלים לכך; הצורה המקובלת היא "מטיל מים", טעון קידוש ידיים ורגלים – רחצת הידיים והרגליים ללא טבילה, ראו להלן. אחד ההבדלים בין בני ארץ ישראל ובני בבל הוא שבארץ ישראל שטף את עצמו מי שעשה את צרכיו הגדולים במים 226 מרגליות, החילוקים, עמ' 80 חילוק טו. , וכאן המשנה דורשת טבילה מיוחדת לכניסה לקודש.
4המונח "זה הכלל" מופיע בדרך כלל לסיכום מערכת הלכתית. כאן הוא מנותק מההקשר. נראה שהמשפט הובא ממקור אחר, שם היה מחובר לסוף המשנה הקודמת או למשנה הבאה (איור 15).