משנת ארץ ישראל על משנה יומא ד:ג

1שחטו – הכוהן הגדול שחט את הפר שהועמד קודם לכן, ועליו התוודה הכוהן פעמיים 415 לעיל, פ"ג מ"ח. . יש להניח שבדומה למעשה השחיטה של קרבן התמיד רק החל הכוהן הגדול את השחיטה, ואילו את סוף השחיטה ואת הפשטת העור עשה אחר. הכוהן הגדול היה עסוק בעבודות אחרות שתפורטנה להלן. מבחינה תאורטית היה יכול גם זר (שאינו כוהן, וודאי שאינו כוהן גדול) לשחוט את הפר. מבחינה לשונית ניתן להסביר ש"שחטו" מתייחס לאדם אחר, ולא לכוהן הגדול. ברם, כפי שראינו, הכוהן הגדול ביצע את עבודות החג בעצמו 416 לעיל, פ"א מ"ב. השחיטה אמנם כשרה בזר, אך בפועל היה לכוהנים מונופול על עבודה יוקרתית זו. , וסביר שגם כאן בכוהן הגדול מדובר, וקבל במיזרק את דמו – בשחיטה רגילה היה אחד שוחט ואחר מקבל את הדם, כלומר אוסף מן הדם הניגר מחתך השחיטה, וביום הכיפורים עשה הכוהן הגדול את שתי העבודות. המזרק היה כלי מתכת (כסף או זהב), דמוי קערה גדולה, קרקעיתו כדורית ופיו רחב 417 ברנד, כלי חרס, עמ' רעח-רפא. (איור 29). המזרק שימש לשתייה גסה, אך בהקשר של המקדש תפקידו העיקרי היה להכיל את הדם לפני הזריקה.

2נתנו למי שהוא ממרס בו – מכיוון שלא זרקו את הדם על המזבח מיד היה חשש שיקרש, על כן מי שהחזיק במזרק הניע אותו או ערבב בכלי את הדם לבל יקרש.

3על הרובד הרביעי שבהיכל – מן העזרות הובילו שתים עשרה מדרגות אל האולם. "רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה. אמה אמה ורובד שלש, ואמה אמה ורובד שלש, והעליונה אמה אמה ורובד ארבע. רבי יהודה אומר: העליונה אמה אמה ורובד חמש" 418 משנה, מדות פ"ג מ"ו. לעניין רובד ראו עוד שם, פ"ד מ"ד. . ה"שלח" הוא פני המדרגה וה"רובד" גם הוא פני המדרגה, אלא שהרובד רחב יותר – משלוש ועד ארבע או חמש אמות. לפי פשוטם של דברים היו שתים עשרה מדרגות המחולקות לארבע קבוצות, בכל אחת שתי מדרגות רגילות ומדרגה שלישית רחבה יותר, היא הרובד, והרובד הרביעי הוא בגובה פני האולם. יש מהמפרשים שפירשו שבכל מדרגה שנייה היה רובד; הביטוי "אמה אמה ורובד" משמעו שפני (שלח) המדרגה השנייה היו אמה והרובד, כלומר ארבע אמות. אם כך היו שישה רבדים, והרובד הרביעי שבו נעסוק להלן היה באמצע גרם המדרגות. פירוש זה נראה רחוק מלשון המשנה, ונוצר רק על מנת להקל על הבנת המשנה.

4בסוף המשנה מתואר שאת המחתה הניח הכוהן על הרובד הרביעי שבעזרה , ואחר כך הוא שב ולוקח את המחתה (פ"ה מ"א) ואת המזרק (שם מ"ג). סביר להניח ששניהם היו מונחים באותו מקום, ורק בדוחק ניתן לפרש ששני הכלים היו מונחים על רבדים שונים. הרישא והסיפא נראות כסותרות זו את זו בשאלה האם מדובר ברובד הרביעי שבעזרה או שבהיכל, ואכן נוסח המשנה אינו אחיד בכל עדויות הנוסח שבידינו 419 ראו דיון ארוך אצל אפשטיין, מבוא, עמ' 330-328. חילופי הנוסח הם גם במקבילה שבתורת כהנים וראו אלבק, יומא, עמ' 468. גם בפיוטים מופיעים חילופים אלו. בפיוט "אז בדעת חקר" ליוסי בן יוסי מארץ ישראל: "היכל" (מלאכי, סדר העבודה, עמ' 41); וכן עדלמן, מחזור, עמ' טו; אלבוגן, מחקרים, עמ' 107 ועוד. בפיוט "זאת היא" (מלאכי, סדר העבודה, עמ' 165), נאמר שהמזרק הונח "ברובד היכל", והמחתה "ברובד עזרה", וכן בפיוט "ירואי דוק" (שם, עמ' 185). הפיוט "באין כול" מסתיים במילים "ברובד הרביעי" והמשך המשפט נקטע, חבל על דאבדין (יהלום, באין כול, עמ' 149). . יש הגורסים בשני המקומות "רובד רביעי שבעזרה ", יש הגורסים בשניהם "רובד רביעי שבהיכל " ויש הגורסים בראשון היכל ובשני עזרה. הירושלמי אומר "כיני מתניתא רובד רביעי שבעזרה" (מא ע"ג), אם כן הוא גרס כנראה ברישא רובד רביעי שבהיכל, ותיקן את הנוסח כמו בסיפא.

5אנו מעריכים שהיו רק ארבעה רבדים והרובד הרביעי היה בגובה האולם, לפני הפתח. על כן ניתן לכנותו "בעזרה" משום שהוא לפני האולם, אך ניתן לכנותו גם "בהיכל" משום שהוא על פתח ההיכל ובאותו מפלס כמו ההיכל.

6חלוקת לחם הפנים הייתה נעשית על "הרובד שבאולם", כלומר הרובד העליון בכניסה להיכל (תוס', סוכה פ"ד הכ"ג; מנחות פי"א הי"א, עמ' 530), שם היה ניצב שולחן זהב שעליו הונחו החלות בעת החלוקה ופריסת הלחם 420 משנה, שקלים פ"ו מ"ד; מנחות פי"א מ"ז. . אם כן, על פתח האולם נערכו מעמדות ציבוריים, וסביר שגם הנחת המזרק והמחתה היו שם.

7אי אפשר לקבוע מה היה הנוסח המקורי של המשנה; יש להניח כי כבר לפני קדמונים עמדו שני הנוסחים 421 הבבלי (מג ע"ב) גרס כנראה "היכל". , והנוסח המשולב, כמו בכתב יד קופמן, הוא מעין שילוב או פשרה. לפי פירושנו אין הבדל מבחינת התוכן בין שתי הגרסאות, שכן בשתיהן מדובר באותו מקום 422 כך פירש גם בעל מלאכת שלמה. , אלא שניתן לכנותו באופנים שונים.

8כדי שלא יקרש – המשפט חוזר לתחילתו וחסר ב- מב , וככל הנראה מיותר.

9נתנו למי שהוא ממרס בו – כדי שלא יקרש, נטל את המחתה ועלה לראש המזבח – המחתה היא כלי חרס שטוח בעל ידית ארוכה 423 ראו ברנד, כלי חרס, רפו-רצג. (איור 30). בדפוס ובכתבי יד מאיכות משנית נוסף: ופנה גחלים אילך ואילך 424 דפוס וילנא, מ, לפ. , וחתה 425 ב- דפוס וילנא, מ, דו ו- לפ נוסף "מן המעכלות הפנימיות". – לחתות משמעו לפנות את הגחלים היבשות שבראש הערֵמה ולקחת מהגחלים הפנימיות שעדיין חיות. על הגחלים הונחה אבקת הקטורת; שרפת הקטורת יצרה ריח חזק, וירד – הכוהן הגדול, והיניחה על הרובד 426 ב- דפוס וילנא, דו, מ ו- מיל נוסף "הרביעי", זאת בהשפעת משנה ג לעיל. שבעזרה – "שבעזרה" או "שבהיכל", וכמו שהתפרשו הדברים בראש המשנה.

10לא נאמר היכן הייתה המחתה עד שהכוהן הגדול לקחה. נראה שהוא לא נאלץ לרוץ ללשכת הכלים אלא היה כוהן שנשא אותה, אחד מאותם עוזרים עלומים שהיו לכוהן הגדול בהיכל.