מבחר הפנינים א

1אמר החכם. בחכמה. החכמים משלימים גמול הבורא. ומגיע [האדם] לעבודת האל בחייו. ולשם טוב אחרי מותו:

2ואמר. אין לך דבר שמחדד השכל. כמוסר וחכמה. ואין דבר שמורה על דעת הדעתן. כמנהגו הטוב:

3ואמר שאלת החכם. חצי החכמה. ופיוס בני אדם. חצי השכל. וסדר ההוצאה. חצי הספוק:

4ואמר איזה אדם ראוי למלוך? אמר חכם שמלך. או מלך שידרוש [החכמה]:

5ואמר ראוי למחזיק בחכמה ובצדק. שלא ירא משום אדם: ואמר הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו:

6ואמר אבדת השכל. אינה נמצאת. והחכמה נוטה עמו. באשר הוא נוטה:

7ואמר הטורח בבקשת החכמה ובמוסר מקנה העטרות. והנזירים יעשו העטרות מזהב הלשון המדברת. ויושמו בראשי אוהביהם:

8ואמר הטורח בבקשת החכמה והמוסר. טורד מקנות [י״א מקצות] העונות והעבירות. מביא האדם למאוס בעולם כלה. ולאהב עולם הקיים:

9ואמר במקום המשתה והשחוק. לא תשכון החכמה. אבל היא מגורשת משם:

10ואמר מי שחננו הבורא חכמה. לא ידאג להפקד הצער והיגיעה [כי אחרית החכמה השלום והמנוחה ואחרית הזהב הכסף הצער והיגיעה]:

11ואמר החכם. איני דורש החכמה לתקוה שאבוא עד קצה. ואגיע עד תכליתה. אבל אדרוש אותה שלא אהיה סכל ואין ראוי למשכיל זולתו:

12וצוה החכם לבנו. בני אל תהי חכם בדברים. אך היה במעשה. כי החכמה שבמעשה. תועילך לעולם הבא. ושבדברים בכאן תשאר:

13וצוה החכם את בנו. היה יושב לפני חכמים. שאם תדע ישבחוך. ואם תסכל ילמדוך. ואם יעידו לך יועילוך:

14ואמר לי ספור הכסילים. אסירי המות. התירו מאסרכם בחכמה.

15ואמר לולי החכמה. לא היינו מבקשים המעשה. ולולי המעשה. לא היינו מבקשים החכמה. וטוב שאניח אותה מפני שלא אדענה. משאניחנה ממאוס בה:

16ושאלו לחכם מפני מה חכמת יותר מחבריך? אמר להם מפני שהוצאתי בשמן יותר ממה שהוציאו חבירי ביין:

17ואמר. גוף בלא חכמה. כבית בלא יסוד:

18ואמר מי שנודע בחכמה. מביטין אליו בעין ההדור:

19ואמר שתוק ותנצל. שמע ותלמוד:

20ואמר אין דבר שמועיל לאדם כדעת מעלתו והשגתו שכלו בחכמה וידבר בפיהם:

21ואמר. האדם חכם בעודנו מבקש החכמה. וכאשר יחשוב שהגיע אל תכליתה. הוא סכל.

22ואמר לא הנחילו האבות לבנים דבר שהוא חשוב מן החכמה. כי האדם קונה הון בחכמה. ומאבדו באולת וישאר חסר כל.

23ואמר אם תכנע לדרוש החכמה. תכובד כשדורשין אותה ממך:

24ואמר החכמה. היא היחוס הגדול. והאהבה. היא הקורבה הקרובה:

25ואמר. המלכים שופטי הארץ. והחכמים שופטי המלכים:

26ואמר. רצון החכם בחכמה. ורצון הכסיל באולת:

27ואמר מה טוב המעשה. תיפהו החכמה. ומה טובה החכמה תיפהו המעשה. ומה טוב המעשה תיפהו הנחת:

28ואין דבר שנלוה אל דבר. טוב מן הענוה אל החכמה. ומן היכולת אל המחילה:

29ואמר מי שמתעסק בתורה. לא יתכן שיהא צוארו עב וגופו שמן:

30וצוה החכם את בנו. היה חכם. ולמד. ומאזין. או אוהב החכמה. ואל תהי החמישית פן תאבד:

31ואמר אין ראוי שתתבייש לשאול כאשר אינך יודע. כדי שתדע. ולא תתבייש כששואלין ממך מה שלא ידעת. לומר איני יודע:

32ודע כי מעלת השכל מן האמונה. כמעלת הראש מן הגוף. כשיאבד הראש. יאבד הגוף. וכאשר יאבד השכל. תאבד האמונה:

33ואמר ערך כל אדם כפי מה שהוא יודע:

34ואמר אם בני אדם יכבדוך לעושר או לשררה. אל יערב לך. כי הכבוד ההוא יפנה בפנותם. אבל יערב לך אם יכבדוך בשביל החכמה או בעבור יראה או בעבור מוסר:

35ואמר דומים החכמים בארץ. למאורות בשמים:

36ושאלו לחכם מי הם יותר גדולים. החכמים או העשירים? אמר החכמים:

37אמרו לו אם כן מפני מה החכמים בפתחי העשירים יותר מהעשירים בפתחי החכמים? אמר מפני שחכמים מכירים מעלת העושר. והעשירים אינן מכירין מעלת החכמה.

38ואמר אין שפתי חלקות מדת המאמין אלא בבקשת החכמה:

39ואמר תחלת החכמה שתיקה. שניה לה שמיעה. שלישית זכרון. רביעית מעשה. חמישית מורה:

40ואמר כשתשב בין החכמים. יהי רצונך לשמוע יותר מלדבר:

41ואמר מי שעובד כראוי את השם ילמדהו ה׳ את החכמה ויראו את מבועיה מלבו על לשונו.

42ואמר אין האדם חכם עד שיהו בו שלש מדות. שלא יבזה מי שהוא קטן ממנו בעודו דורש את החכמה. ואל יקנא במי שגדול ממנו בממון. ושלא יקבל שכר על חכמתו:

43ואמר שאל את החכמים שאלת השוטים. ושמור שמירת הנדיבים:

44ואמר הטובה שבמדות האדם. שיהיה שואל:

45ואמר מי שלבש בבקשת החכמה לבוש הבושת. ילבוש מהכסילות אפוד מעיל. ועל כן תקרעו מעיל הבושת בבקשת החכמה:

46ואמר כל מי שרבו פניו. תמעיט חכמתו:

47ואמר החכם: מצאתי החכמה בין הבושת והסבל. ושאלת הכסיל בין הבשת והגאוה:

48ואמר עם הפחד. תאבד תקוה. ועם הבשת חסרון החכמה:

49והחכמה אבדת המאמין. צריך שיבקשנה אפילו בידי הכופרים:

50וצוה החכם לבנו למד את החכמה. כי אם תהיה קטן עם זה תהיה גדול עם אחר:

51ואמר כמה מגונה הסכלות בזקן.

52ואמר למד חכמה למי שאינו יודע. ולמוד ממי שיודע. וכאשר תעשה זה תדע מה שלא ידעת. ותזכור את אשר ידעת:

53ואמר בקשת החכמה בימי הזקנה כתיו על החול. ובקשת החכמה בימי הנערות כפתוח על האבן:

54ואמר אל תמסרו החכמה למי שאינו ראוי לה פן תחמסוה. ואל תמנעוה מאנשיה פן תחמסו אותה. ואל תגמלו רשע כרשעתו. פן יאבד שכרכם אצל הבורא:

55ואמר הזריזות. שתשמור מה שצוית בו לעשות. ותעזוב מה שלא צוית בו.

56ואמר החכם. לא יגנה אותו הרש. ולא תעבירהו התאוה. (י״א תעבירהו):

57ואמר כי כסיל השיב על אדם חכם. אמר לו החכם אם היית יודע מה שאני אומר. לא היית מבזה אותי. או אם לא הייתי מכיר מה שאתה אומר. הייתי מאשים אותך. אך לא ידעת את אשר דברתי. על כן האשמתני. וידעתי סכלתך. ודנתיך לזכות:

58ואמר כל חכמה שלא ידובר בה. כמטמון שאין מוציאין ממנו:

59ואמר החכמה שני חלקים. החכמה שבלב. היא החכמה שמועילה. והחכמה שבלשון. מבלי מעשה. והיא טענת הבורא על ברואיו.

60ואמר דעות בני אדם ארבע. יודע ויודע שיודע. חכם. שאל מאתו. יודע ואינו יודע שיודע. תכירהו ועזרהו שלא יהא נשכח. אינו יודע. ויודע שאינו יודע. למדהו. אינו יודע והוא מראה. בעצמו שיודע. סכל [הוא] הרחיקהו:

61ואמר אל תאמר במה שלא תדע. אדע. פן תחשד במה שתדע:

62ואמר אין מדה שאחריתה לטובה כאמונת אלהים. וכבוד האבות. ואהבת החכמה. ושמוע מוסר:

63ואמר מעשה הכסיל בעת חטאו שמאשים בני אדם. ומעשה מבקש המוסר שמאשים את עצמו. ומעשה החכם החסיד שלא יאשים לא עצמו ולא אחרים:

64ואמר אל תבוש לקבל האמת מאיזה [מקום] שיבא אפילו מאדם פחות:

65ואמר מי שמתחכם מבלי חכמה. כחמור הרחים סובב סובב ואינו זז ממקומו:

66ואמר חמלו על נכבד שנקל. ועל עשיר שנורש. ועל חכם שנפל בין הפתאים.

67ואמר אין מי שצריך לחמול עליו. כחכם שנפל עליו דין כסיל:

68ואמר אל תשליכו הפנינים לפני החזירים. כי אינם עושים [בהם] מאומה. ואל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה. כי היא יקרה מפנינים. ומי שאינו דורש אותה רע יותר מהחזיר:

69ואמר החכם שאינו עושה בחכמתו. תוכחתו נופלת על הלבבות. כאשר יפול הגשם על האבנים. ואמר מי שאין דבריו דומין למעשיו. הוא מבייש [מעשיו ועצמו] ואת נפשו. על כן כשיצא הדבר מן הלשון [בלי לב] לא יעבור האזן:

70ואמר אין אדם מכיר בטעות מלמדו. עד שידע המחלקות:

71ושאלו לחכם האיך נאה לזקן שילמוד? ואמר אם הכסילות גנאי הוא לו. הלמוד נאה לו:

72ואמר ארבעה דברים אין אדם חשוב מתגדל בהם. שיקום ממקומו לאביו. ושיכבד אורחיו. ושיעיין [עניינו] מרכבותיו אפילו יש לו מאה עבדים. ושיכבד החכם לקחת מחכמתו:

73ואמר מי שיושב בין החכמים מכובד. ומי שיושב בין הכסילים נבזה:

74ואמר הזהרו מן הכסיל שעובד. ומן החכם החוטא:

75ואמר בקשת החכמה כחפוש המטמונים. ולא יערכנה זהב ופנינים: