מבחר הפנינים טו

1אמר החכם לא ישלמו ענייני האדם. עד שתפרד נפשה מחשקה ומתאותה:

2ואמר טעם השכל היא הכרת הדברים ותאותם והבדלתם: ואל תאמין בעצמך שאתה חכם עד שתמשול בתאותך:

3ואמר מי שנמשך אחר שכלו יישרהו ויורהו ומי שנוטה אחר תאותו. תתעהו ותאבדו:

4ואשרי מי שהניח התאוה. (יהיו. לו עד של נמצא ולא נראה). כי לא הניח אדם לכבוד הבורא ונתחרט:

5ואמר אין מגיעין אל מה שיש אצל הבורא. אלא בעבודה:

6ואמר מי שירא אלהים תטיב אחריתו [מראשיתו]:

7ואמר מי שידע שהאלהים רואהו ושומע זה ימנענו מן המעשים הרעים. הוא הירא את דבריו והמשיב נפשו מן התאוה:

8ואמר מי שנטה אחר התאוה. יעקבוה הרעות:

9ואמר הנצל מנפשך. ותנצל נפשך מדעתך:

10ואמר התהפכות דברי האדם מורה נטות תאותו בו:

11ואמר כבר טבע באולתו מי שגברה תאותו על שכלו:

12ואמר מי שאינו מושל בנפשו להשיבה מן תאותה אינו בטוח מן רע אחריתה ואינו יכול למשל באחרים:

13ואמר כשיעלה על לבך דבר. ולא תמצא עם מי שתועץ שתבטח בו ובעצתו. סור מן הקרב אל תאותך כי התאוה אויבת השכל:

14ואמר לולי שלשה היו נתקנים ענייני בני אדם. זקן שאינו נשמע ותאוה שאינת נמנעת. וגאות האדם בנפשו:

15ואמר אבדת השכל. בין היצר והתאוה:

16ואמר אין העצה עם הקלות. ולא החכמה עם המחלוקת. ולא המנוחה עם התוחלת:

17ואמר מי ששמע אל תאותו הפסיד. ומי שהמרה אותו גבר:

18ואמר אם לא תמרה את פיה. תביאך אל ממה שיש [בו] חסרונך וגרעונך:

19ואמר מי ששמע אל תאותו כפר ביוצרו. וגדל יגונו ורבה חרטתו. ונכפל ענשו:

20ואמר החכם התאוה. שותפות העורון:

21ואמר העצה ישנה. והתאוה ערה. ועל כן מנצחת התאוה את העצה:

22ושאלו לאחד מהחכמים איזה מלחמה יותר טובה? אמר מלחמת התאוה: