מבחר הפנינים ג

1אמר החכם. קרן המשכיל ענוה. קרן כסיל עזות. ועקב כל ענוה שלום:

2ואמר החכם אני שומע דבר רע ולא אשגיח עליו אל. ולמה? אמר לו מפני שאני ירא שאשמע קשה ממנו:

3ואמר השתיקה לכסיל. היא תשובתו:

4ואמר שלשה דברים מי שאינם בו לא ימצא בו טעם האמונה. ענוה שישיב [בה ] אולת הכסיל. ויראה שתמנע מן העבירות. ודעת נוחה שיפייס בני אדם.

5ואמר שאדם אחד בא בא לפני חכם אחד ואמר לו אני רואה בני אדם שהם מזיקים ונפשי יעצתני שלא אתערב עמהם. אמר לו לא תעשה כי לא תוכל לעמוד בלעדיהם. וגם הם אינם יכולים לעמוד בלעדך. כי הם צריכים לך ואתה צריך להם. אך היה בניהם חרש שומע. עור רואה. אלם מדבר:

6ואמר אין זו טובה שתמנע מהזיק. אבל מדה טובה היא שתסבול הנזק.

7ושאלו לחכם מה המדות הטובות? אמר סבל. והמדות הרעות? אמר נקמה:

8ואמר אדם אחד גדף אדם חכם. אמר לו אחד מתלמידיו רבי תן לי רשות בו. אמר לו החכם. אינו חכם מי שמרשה לרעה:

9ואמר מי שרב סבלו. רבי ענותנותו. ימעטו חומסיו וירבו עוזריו:

10ואמר אחרית כל קטטה חרטה. ואחרית כל ענוה שלום:

11ואמר מי שהוא עניו יהיה אדון. ומי שיתבונן יוסיף לקח חכמה:

12ואמר אני מנשא עצמי שיהא שום עון שוקל יותר מפשעי:

13אמר מי שאינו מושל בכעסו. אין שכלו שלם:

14ואמר השתיקה מענות השוטה. טוב מענותו:

15ואמר איזה גבור? מי שמשיב את האולת מענותו וכובש את כעסו:

16ואמר כל מי שאינו מושל [ברוחו בשעת] כעסו כל שכן שאינו מושל בזולתו:

17ואמר העניו. מרכבת הכסיל:

18ואמר מי שלא סבל דבר אחד. ישמע דברים הרבה.

19ואמר העוז והנצוח. לעניו:

20ואמר תחלת ריוח העניו. שיעזרו אותו בני אדם על הסבל:

21ואמר שאדם אחד גדף חכם. אמר לו אל תפליג בגדופינו. והנח לשלום מקום:

22ואמר מי ששמע דבר שאינו כרצונו ושותק עליו. יפסוק ממנו מה שמואס בו [ואם יענה עליו ישמע מה שמואס בו יותר]:

23ואמר מצאתי הענוה שהיא עוזרת לי מכל אנשי:

24ואמר שאדם אחד גדף חכם אחד. ורדף אחריו עד ביתו הולך ומגדף. אמר לו החכם אמור פה מה שבלבך ושוב לך. קודם שישמעוך קצת מנבלינו ותשמע מה שתמאס ותקח מכות בשכר רוע מעלליך:

25ואמר שאדם אחד גדף חכם אחד. אמר לו החכם אתה לא הנחת מאומה ממה שידעת בי. ומה שידע בך הבורא יותר:

26ואמר במשוך הכף אל תחטיאך:

27ואמר דוחים בסבל צער מה שהוא גדול ממנו:

28ואמר מי שבחר בטוב. יברח מן הרע: