מבחר הפנינים לח

1אמר החכם המדות החמודות עשר דבר אמת. ואהבת בני אדם. ותת לשואל. והגמול. והטוב. והנאמנות. והכניעה לשכן. והכניעה לחבר. וכבוד האורח. וראש כולם הבושת:

2ואמר החכם [לחכם כמוך] אחוז המדות הטובות בעולם הזה. ויועילוך לעולם הבא. מחול לעושה עמך רעה. וצוה לעשות הטוב. והתרחק מהכסילים:

3ואמר המדות החמודות שלש עשרה. היראה . והכבוד. וההסתפקות. והסבל. והודאה. והבשת. והנדיבות. והגבורה. והקנאה. והצניעות. ודבר אמת. והנאמנות. והסברת פנים:

4ואמר עוד המדות החמודות שבע. הסברת פנים. הענוה. וכבוד הקרובים. ושיתן הדין (על חטאיו) מעצמו בעת הרצון והכעס. ושיתבייש [מחבירו] ושימחול על מכעיסיו [ושישלים:]

5ואמר החכם מי שמדותיו אלה. חייו בנעימים בעולם הזה ובעולם הבא:

6ואמר השלמת הצניעות שבע מדות. לשון רכה. וגמילות חסדים. והתרחק מהזיק. וירא מהמומין. וסור מלשון הרע. והאמונה. וכסות הסוד:

7ואמר מי שהתנדב יהי אדון ומי שהוא כילי נבזה:

8ואמר שנדיב אחד נכנס על אחד מהמלכים. אמר לו המלך הגידה לי קצת מנדיבותיך. אמר לו הנדיב טוב שתשמע ההגדה מזולתי. ממה שתשמענה ממני:

9אמר לו המלך גוזר אני עליך שתאמר. אמר לו מעולם לא ישב עמי אדם ופשטתי רגלי לפניו: אמר לו ולמה? אמר לו כדי שלא יראה שיש לי עליו מעלה ויתרון וחסד [אפילו אם יש לי עליו מעלה יתרון וחסד:]

10ולא הרע לי אדם מעולם וגמלתיו רע: אמר לו ולמה? אמר לו מפני שאם היה אדם חשוב ראוי לו והדין עלי למחול לאדם חשוב. ואם נבל לא אחלל עצמי שידברו בי הנבלים:

11ולא שאל ממני אדם דבר שלא מלאתי שאלתו. וראיתי. שחלול פניו תמורה מה שנתתי לו אפילו אם הייתי יוצא מכל קניני. אמר לו המלך יאות לך שתהיה אדון בעמך ובזולתך:

12ואמר אין הנדיב מי שהתנדב [על מי שהתנדב] עליו. וקרב מי שקרבו. כי אין זה אלא גמול. אבל זה נדיב שמתנדב על מי שלא התנדב עליו. ומקרב מי שמרחיק:

13ואמר מי שחננו הבורא ארבע מדות הללו לא יזיק לו מה שנמנע לו מן העולם. דעת נוחה. והסדר במזון. ודבר אמת. והאמונה:

14ואמר שני דברים לא יקבצו לעולם. הכזב והצניעות:

15ואמר הנפש הטובה . והשכן הטוב. והדירה הטובה. והבגדים הנקיים מאריכין ימיו של אדם בטובה:

16ואמר מי שחננו הבורא נפש טובה הוא מבני העולם הבא:

17ואמר מהו היחס הגדול? אמר גמילות חסד לבני אדם:

18ואמר לדעת הנוחה תחילה ותכלית. תחילתו החכמה. ואחריתה השלום. ומי שדעתו נוחה חייו [בטוב.] שמחתו מתמדת ולא יצערו אותו הפגעים:

19ואמרו לנדיב במה היית אדון לעמך? אמר בהרבות האכסנאות ועזיבת החונף ועזרת הדלים:

20ואמר אני תמה ממה שיקנה העבדים בממונו. ואינו קונה בני חורין בהטבתו:

21ואמר מי שהתמיד חמשה. יגיעוהו [טובה והצלחה בעולם הזה] ויבטחוהו [לחיי העולם הבא.] התרחק מהזיק. והדעת נוחה. והתרחק מן החונף. והמוסר הטוב. והמעשה הטוב:

22ואמר הגדול שבבני אדם מי שדעתו נוחה מכולם. ואחזתו טובה מכולם: