מבחר הפנינים מג

1אמר החכם. בני אל תקבל שררה על אנשי עירך. ואל תבזה לדבר הקטן. כי יבא לדבר הגדול:

2ואל תחלוק עם אדם כעסן. כי אתה מצער אותו. ואל יקבצו במושבך [שני] אנשים שחולקים לנצוח. ואל תשמח בנפול אויבך. כי לא תדע מה יבואך:

3ואל תראה היכולת בעת הגבורה כי אינך יודע איך יחזור הזמן עליך:

4ואל תלעג לטעות זולתך. כי אינך מושל בדבור פיך. וקבל טעות בני אדם בדמות הנכונה כפי יכולתך:

5ואל תתן אהבתך לאוהבך בפעם אחת. ושים האמת תמיד לעומתך. תנצל כל ימיך ותהיה לעולם מבני חורין:

6ואמר החכם לבנו דע כי ראש האמונה יראת האלהים ושמור מצותיו:

7בני דע כי האלהים יעד הגבוהים להשפילם. והשפלים להגביהם. על כן השפל עצמך כדי שינשאך האלהים:

8בני אל תאחר מהתשובה. כי יבא הפגע פתאום:

9בני הרבה מהאוהבים ואל תתן לבך למעשה למי שהרע לך:

10בני אל תמכור אשתך ביופי אשת זולתך. כי החשק מתעה השכל. וכבר התעה מי שהיה חכם ממך:

11בני חשוב עצמך רש ואם תהיה עשיר. מפני שאתה נפרד מהעושר:

12בני אל תעמוד לפני המלך כשהוא כועס. ולא בפני הנהר כשהוא שוטף:

13בני אל תגזור דבר עד שתועץ את מי שיישר אותך. בני ירא מרעי בני אדם והזהר מטוביהם:

14בני שם קניניך בעולמך אשה טובה וחבר טוב. תנוח אל האשה בבאך ואל החבר בצאתך:

15בני אין עושר כבריאות. ולא נעימות כלב טוב:

16ואמר מי שקפץ ידו מהדלים ישליט האלהים המלכים בממונו:

17ואמר הנדיבות ההרגשה. הטובה עם קבלה התעלומות:

18ואמר הענינים שלשה. ענין שטובתו נראה. דבק בו ענין שרעתו נראת. סור ממנו. וענין שיש בו ספק. השלך על ה׳ יהבך:

19ואמר אל תרבו לדבר מבלי זכר האלהים פן יקשה לבבכם. כי הלב הקשה רחוק מאלהים.

20ואל תביטו בחטאי [בני] האדם מפני שאתם גדולים ותשכחו חטאיכם:

21ואמר מי שנקה מן השלשה לא יחסר שלשה. מי שנקה מן הכעס. יגיע אל היקר. ומי שנקה מן העברות יגיע אל הכבוד. ומי שנקה מן הכילות יגיע אל הגדולה:

22ואמר כפירת הטובה נבלה. וחברת הכסיל רעה חולה:

23ואמר לא נוקש אדם שהכיר [מעלתו וערך] עצמו. ולא התחרט מי שעצם עיניו:

24ואמר מדת האדם [כפי]. מקראי לבו וכפי [עצת האדם] ושכלו תהיינה מדותיו:

25ואמר מי שחשב טוב על בני אדם אינו מבין ענייני הזמן:

26ואמר מי שהתעצל לא יגיע אל הרפואה:

27ואמר לא תשלם חכמת האדם עד שיהא מוקדם בשלשה. מאוחר בשלשה. נקי משלשה. סומך על שלשה. השלשה המוקדמות השכל והענוה והדבור. והמאוחרות החנף והמהירות ועזיבת המועצה. והשלשה שיהא נקי מהם. החמדה והחשק והכזב. כי מי שיחמוד יארוב. ומי שחשק תועה. ודברי. רוח וכזב מה יועילו כי אף על האמת יחשד. והשלשה שיסמוך עליהם. המתון והשתיקה והסבל:

28ואמר מי שיוכל למנוע עצמו מארבע. ניצל מארבע. נמנע מארבע. המהירות והעקשות. והגאוה. והעצלות. כי פרי המהירות חרטה. ופרי העקשות העזות. ופרי הגאוה השנאה. ופרי העצלות הכשלון:

29מי שמתקן את סתרו. יתקן הקדוש ברוך הוא גלויו. ומי שמתקן עניני אחריתו. יתקן הבורא עולמו ואחריתו. ומי שמתקן מה שבינו לבין הבורא. יתקן הבורא מה שבינו ובין בני אדם:

30ואמר שלשה דברים אין מרגישין עמהם בגרת. המוסר הטוב. והתרחק מן ההזיק. וסור מן העברות:

31ואמר החכם לבנו. בני הכן כספך ומחיתך ותורתך ליום מועדך:

32ואמר ירא מישיבת הכסיל. כאשר תבטח בישיבת הדעתן:

33ואמר מי שהוא סובל חברת הכזבן הוא רע ממנו. והרשע אינו שם על לבו מה שידבר. והירא אינו פוקד את דבריו:

34ואמר מי שמשמר עצמו מהכזב מושל בלשונו וימעט חטאו:

35כאשר ישבחוך בני אדם במה שאין בך. דאג ואל תשמח:

36ואמרו מי שהתרחק מהחוטאים נצל מהמומים:

37ואמר טוב רחוק נאמן. מקרוב מרמה:

38ואמר [ההרגל] על כל דבר שלטון. ואין התחבר לנכונה כשאלת העצה. ולא התמדת הטובות בדבר כהענקה:

39מי שגנה ענין עצמו בגלוי ישבחו לו בסתר. ומי שהראה מום בנפשו כבר שכחה:

40ואמר כשתראה אדם מספר בך טובה שאין בך. אל תבטח בו:

41וכשתראה שני בני אדם מתחברים שלא לשם שמים סופם להתפרד [שלא לשם שמים]:

42ואמר. דין הכסיל שהוא משבח להפך מה שיודע המשובח מעצמו:

43ואמר מי שהיו בו שלשה דברים כבר נשלמה אמונתו. כשהוא רוצה אין רצונו מוציא אותו אל השקר. וכשהוא כועס אין כעסו מוציא אותו מן האמת. וכשהוא יכול אינו שולח יד במה שאינו שלו:

44ואמר שני דברים לא יתחברו. הנפש הטוב והכילות [והדלות]:

45ואמר. ששה אין נמלטין מן הדאגה. עשיר שנורש. ועשיר שמפחד על ממונו. והנוטר. והחומד. ומי שמבקש חכמה שאינה ראויה. ומי שמתחבר עם אנשי המוסר מבלעדי מוסר:

46ואמר שלשה דברים ראוי לחמול עליהם מכל אדם. דעתן שמנהיג [אותו] משוגע. וצדיק שמושל בו רשע. ונדיב שהוא צריך לנבל.

47ואמר שאדם תפס את חבירו בקהל. אמר לו הגעני כי דברת בגנותי. ואמר לו חברת הרעים מביאה לחשוב רע על הטובים.

48ואמר שלשה אינם נודעים אלא בשלשה דברים. העניו בעת שכועס. והגבור במלחמה. והאוהב בעת הצורך עליו:

49ואמר על מלך אחד שהרג אחד משריו. ומצא כתוב בחגורתו אם הגזרה אמת. החריצות שקר. ואם הבגד בטבע. הבטחון בבלתי אנשי האמונה עצלה. ואם המוות אורב לבני אדם. הבטחה בעולם שגעון:

50ואמר אין רש ורעב כחריצות ורעבון הנפש. ואין עושר כרצון וההסתפקות. ואין שכל כמו ההנהגה [הטובה]. ואין חסידות כיראה. ולא יופי כדעת נוחה:

51ואמר אל תשיב אל הכסיל בטעותו כי אם תלמדנו [חכמה]. ישנאך:

52ואמר אני ירא מחמוס מי שאינו מוציא עליו עוזר זולתי האלהים:

53ואמר החל נפשך למונעה מתעותה. וכאשר תמנע תקרא חכם. ותהיה תוכחתך נשמעת. אם תוכיח ישמעו בני אדם דבריך וילמדו ממעשיך:

54ואמר כשיתקבצו לאדם היראה והצדק אין מזיק לו החסרון: