מורה באצבע שלא

1כאשר יבא לו התעוררות על עסקי נפשו ועבודת ה׳‬ יחזיק בו תכף ומיד כי היצר הרע מקרר חומו ומבקש להטרידו לכן קדמיה לרשיעא אם רחש לבך דבר טוב תצרפהו למעשה ויתבונן במדותיו מבושה ורחמנות וכיוצא ויעריכם בערך נפשו ועבודת ה׳‬ ויבוש מהמלך הרואה ויודע סתרי לבו וירחם על נפשו ועל אביו ואמו שלא יהיה להם צער בעה״ב בעבורו. וגמירי הבא ליטהר מסייעין אותו וה׳‬ לא ימנע טוב להולכים בתמים גם הוא יו״רה חטאים בדרך חיים :

2הנה ארש״י לפניך ופקודתך שמרה רוחי ככל אשר שאלת מאשר יקרת בעיני נכבדת חשתי ולא התמהמהתי במילי דשמיא דקב״ה תבעי אר״ש נתנה יבולה מקוצ״ר שכחנו רמז הרומז של״א רמזים ויטע אש״ל אלוני מורה באצבע שם רמ״ז והן מספר כמספר שמות יעקב חיים יוסף דוד עם ד׳‬ כוללים כנגד יראה אהבה תורה מצוה בקרי״ת ארבע. הכי אחי קרא שמו יעקב ה״ה הגביר הנחמד ידידי כמה״ר יעקב פרירא די ליאון יצ״ו רב חסד יעקב בחר לו וילבש צדקה כשיריין וכובע. ואח טוב וחסד המשכיל הגביר ידידי חפץ חסד גפ״ן פוריה ישלם ה פעלם בכל צדקתם למחזי״ק ולמעוז לי והעושר והכבוד על חד שבע. ברכת ה׳‬ אשר תפרה אתיא רביה רביה עותרא סגיא וימלאו אסמיהם שבע. אני אני הוא הכותב ב׳‬ אותיות בהעלם קס״ת נחוצ״ה על רגעי אר״ש מטי ולא מטי כמי שאין צבעו ניכר ונשכח כל הצב״ע. מסדר צלותא ומצלי ואני תפלתי קבע. שש אנכי באהבתם חדא״י נפשאי:

3ת״ו ש״ל ב״ע

4פתיחת אליהו

5בכניסתו לבית הכנסת הלא מראש יביע אומר פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב והיא בתיקוני הזהר הקדוש אשר קבלו רבנן קדישי שהיא מסוגלת לקבלת התפלה:

6פתח אליהו ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחשבן אנת הוא עלא׳‬ על כל עלאין סתימ׳‬ על כל סתימין לית מחשב׳‬ תפיס׳‬ בך כלל. אנת הוא דאפיקת עשר תקונין. וקרינן לון עשר ספירן. לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין. ובהון אתכסיאת מבני נשא. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון. ובגין דאנת מלגאו כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר. אתחשיב ליה כאלו אפריש בך. ואלין עשר ספירן. אינון אזלין כסדרן חד אריך וחד קצר וחד בינוני. ואנת הוא דאנהיג לון ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא. לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא וכמה גופין תקינת לון דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון. ואתקריאו בתקונא דא חסד דרועא ימינא. גבורה דרועא שמאלא. תפארת גופא. נצח והוד תרין שוקין. ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש. מלכות פה. תורה שבעל פה קרינן ליה. מוחא חכמה איהו מחשבה מלגו. בינה לבא ובה הלב מבין. ועל אלין תרין כתיב הנסתרות לה׳‬. כתר עליון איהו כתר מלכות ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית. ואיהו קרקפתא דתפלי (נא קרקפתא דלא מנח תפלי) מלגו איהו יו״‬ד ה״‬א וא״‬ו ה״‬א דאיהו ארח אצילות. איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי. כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו:

7רבון העולמים אנת הוא עלת העלות סבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו. וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא. ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגו ולבר. ובראת שמיא וארעא. ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וככביא ומזלי. ובארעא אלנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיון ועופין ונונין ובני נשא. לאשתמודעא בהון עלאין. ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין. ואיך אשתמודעאן מעלאי ותתאי ולית דידע בך כלל ובר מינך לית יחידא (ס״א יחודא) בעלאי ותתאי. ואנת אשתמודע אדון על כלא. וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע. ובהון אתקריאו מלאכיא. ואנת לית לך שם ידיע. דאנת הוא ממלא כל שמהן. ואנת הוא שלימו דכלהו. וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא. אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא. אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא. לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא. ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי דאינון צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא דין איהו גבורה משפט עמודא דאמצעיתא. צדק מלכותא קדישא. מאזני צדק תרין סמכי קשוט. הין צדק אות ברית. כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין. ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי. ולאו מכל אלין מדות כלל. קום רבי שמעון ויתחדשון מלין על ידך דהא רשותא אית לך לגלאה רזין טמירין על ידך דלא אתייהיב רשו לגלאה לשום בר נש עד כען:

8קם רבי שמעון פתח ואמר לך ה׳‬ הגדולה והגבורה וגו׳‬ עלאין שמעו אינון דמיכין דחברון ורעיא מהימנא אתערו משנתכון הקיצו ורננו שוכני עפר אלין אינון צדיקיא דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה אני ישנה ולבי ער ולאו אינון מתים ובגין דא אתמר בהון הקיצו ורננו וכו׳‬. רעיא מהימנא אנת ואבהן הקיצו ורננו. לאתערותא דשכינתא דאיהי ישנה בגלותא. דעד כען צדיקיא כלהו דמיכין ושינתא בחוריהון. מיד שכינתא יהיבת תלת קלין לגבי רעיא מהימנא ויימא ליה קום רעיא מהימנא דהא עלך אתמר קול דודי דופק לגבאי בארבע אתוון דיליה. ויימא בהון פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי דהא תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך שראשי נמלא טל מאי נמלא טל אלא אמר קב״ה אנת חשיבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא בביתא דילי ועאלנא בישובא. לאו הכי דלא עאלנא כל זמנא דאנת בגלותא. הרי לך סימנא שראשי נמלא טל. ה״א שכינתא בגלותא. שלימו דילה וחיים דילה איהו טל. ודא איהו יו״ד ה״א וא״ו. וה״א איהי שכינתא דלא מחושבן ט״ל. אלא יו״ד ה״א וא״ו דסליקו אתוון לחושבן ט״ל. דאיהו מליא לשכינתא מנביעו דכל מקורין עלאין. מיד יקום רעיא מהימנא ואבהן עמיה עד כאן רזא דיחודא (ואשרי הזוכה לומר זה בכל יום דברי אלהים חיים ):