נחל אשכול על רות ג:ג

1ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליו וגו' אל תודעי לאיש וגו'. אמרו במדרש ורחצת מטינוף ע"ז שלך וסכת אלו מצות וצדקות ושמת שמלותיך עליך אלו בגדי שבת הראשונים פירשו דקשיא להו לרז"ל דמאחר דלא זכר שתפשוט בגדיה קודם ורחצת וסכת דהוא דבר שאין צריך הכתוב לאמרו. כן לא היה צריך לומר ושמת שמלותיך דפשיטא שלא תשאר ערומה לכן דרשו שהם בגדי שבת. ואפשר לומר במ"ש ילקוט ראובני פרשת וישב משם ס' התמונה דנשמת רות היתה נשמת ישראל ובחטאה באה בא"ה והיא בת זוג בעז ע"ש באורך. ועתה כבר נתקנה נשמתה ומוכנת לבא אל הקדש ראש הסנהדרין בועז וז"ש לה נעמי ורחצת מטינוף ע"ז כלומר שנשמתך נשמת ישראל וזכית עתה להתגייר הא גופא רק איזה לכלוך ע"ז סריך וסביך לכן רחצי הזכי ואח"כ גופך ונפשך שעלו מן הרחצה יאירו המצות והצדקות שעשית בהיותך נשמת ישראל עתה דכבר נתקן החטא ושמת שמלותיך דמהמצות נעשה חלוק' דרבנן וזה רמזו בגדי שבת כלומר בגדים רוחניים המועילים לעולם שכלו שבת. ואחר כל השבח הזה וירדתי הגורן זכיתי תרד עמך ומ"ז אל תודעי לאיש וגו' ואפשר במ"ש רז"ל בשוחר טוב חצות לילה אקום להודות לך אני מודה על מה שעשית לזקנתי רות בחצות לילה שלא קללה בועז וז"ש וירדתי כתיב ואמרו רז"ל זכותו תרד עמך פי' שלא יקללך בעז והיינו דקאמרה אל תודעי לאיש מלשון ויודע בהם אנשי סוכות כלומר אל תתיסרי לאיש שלא יקללך ויענישך בעז ואפשר שמלבד זכות האשה רבה הזאת נעמי ההולכת אתה. עוד זאת הגינה על רות שלא קללה והענישה בעז על שהחרידה אותו ועשתה מעשה זר כזה. היינו דאהניא לה זכות דוד הע"ה שעתיד לצאת ממנה הגבר הוקם על חצות לילה תדיר. וזכות חצות לילה שקם דוד כל ימיו אגוני מגנא בחצי הלילה הזו. ואפשר שזה רמז מ"ש רז"ל מאי רות שזכתה שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות כלומר מאי רות שנשאר לה שם רות ולא נשתנה שמה כאשר נתגיירה או כאשר נעשו לה כמה נסים ונפלאות לז"א שיצא ממנה דוד כלומר רמוז בשמה הצלחה מעונש בועז שלא תכוה בגחלתו ולא קללה ולא הענישה בזכות דוד המלך ע"ה שיצא ממנה וזכותו הגין עליה ויצאה בדימוס ובמקום קללה בעז ברכה ותחת אשר שכבה מרגלותיו היתה שוכבת חיקו ותהי לו לאשה על כן נקראת רות רמז על דוד המלך ע"ה שריוה להקב"ה בחצות וכפר עליה על מה שעשתה בחצות. נמשך לזה נבין פסוק דבר הימ' (א' סימן ד') ומשפחו' בית עבוד' הבוץ לבית אשבע ויוקי' ואנשי כוזיבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישובי לחם והדברי' עתיקים. ואבאר בסגנון חדש ועיין בשמחת הרגל (דף י"ב ודף מ') ואפשר במ"ש שם שנסתפק הרב מוצל מאש רת (סי' מ"ו) במי שבא על אשת איש שבעלה במדינת הים והם כיונו לעבירה ובסוף נודע שבעלה כבר היה מת אי מותרת לבועל ואני עני הסכמתי דמותרת והשתא במחלון וכליון באנו לספק זה דהם כיונו לאיסור וסברי דמואבית אסורה ולפי האמת דק"ל מותרת נמצא דלא עשו איסור אמנם כתב הרב שפתי כהן על התורה דכך רצה ה' דהמאבית יהיו אסורות עד נשואי רות לבעז שהותרו משום כבוד דוד הע"ה ולפ"ז היו אסורות למחלון וכליון וז"ש ומשפחות בית עבודה הבוץ דהיינו דוד הע"ה כמשז"ל בילקוט על פסוק זה שדוד הע"ה עסוק בפרוכת. וזכותו גרם לבית אשבע בעז שנשבע ליצרו ויוקים שנתקיימה רות ולא קללה והענישה בועז בזכות דוד הע"ה שקם בחצות וכמש"ל ואנשי כוזיבא דואג וסיעתו שרצו לפסול דוד המלך ע"ה שבא מרות והוא פסול והוא שקר דמואבית הותרה והשתא יקשה למה נתחייבו מחלון וכליון והלא לפי האמת מותרות והוי כנדון הרב מוצל מאש ממש לז"א ויואש ושרף אשר בעלו למואב ר"ל שלהם גם באמת היו הנקבות אסורות כזכרים וז"ש בעלו למואב ל' זכר דעד בעז היו הנקבות אסורות עד וישובי לחם רות שנדבקה בבית לחם ונשאה לבעז בבית לחם יהודה והוא נצוץ קדש ששב אלינו כמש"ל אבל עד הזמן ההוא הנקבות היו אסורו' ודוק היטב."