נחל קדומים על תורה, שמות טו:כא

1ותקח מרים הנביאה את התף בידה ותצאן כל הנשים וגו'. טרם אענה אני בקסת"י אפת"ח מאמר רז"ל הנך יפה דודי אף נעים זו גילוי שכינה אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות. ושמעתי משם הרב הגדול מופת הדור מהר"ח אלפאנדארי ז"ל שהיה מפרש במשז"ל שבמדבר לא היה דם נדות. וז"ש הנך יפה דודי זו גילוי שכינה ועי"ז לא היה דם נדה וכי תימא מעתה לא יהיה פריה ורביה ע"ד משפחת דורקטי לז"א אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות שהיה פריה ורביה ע"כ שמעתי. והנה אמרו בריש ויקרא רבה נשי דור המדבר כשרות כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן נעלו דלתותיהן. והרב מתנות כהונה פירש שאסורות לבעליהן לפי שעשו העגל ועע"ז. והרב ידי משה דחה פירושו ופירש ששמעו אל תגשו אל אשה. ולי ההדיוט נראה לקיים פי' מתנות כהונה דכן מוכח מהמדרש בשיר השירים פ' לבבתני ומ"ש שם הרב ידי משה שחזרו ליטמאות בנדה הוא דוחק. ונראה דטעם הנשים דהיו מנודים והמנודה יש צד דאסור בת"ה. ואחר שעשו המשכן והשרה הקב"ה שכינתו נתרצו להם ואע"ג דכל ל"ח שנה היו מנודין כמ"ש פ' ואלו מגלחין מ"מ לא פירשו אלא במעשה העגל שהיה סלוק שכינה (עמ"ש בר"י סי' ר"ם). ובזה אפשר לפרש המאמר האמור הנך יפה דודי זו גילוי שכינה דאחר שעשו המשכן והיה גלוי שכינה אז נתרצו הנשים וז"ש ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות שהולידו ונמשך מצד גלוי השכינה. ועוד אפשר לומר במאמר הזה דאמרינן קול באשה ערוה ואמרו פ' כל היד גבי אוחז באמה דכי איכא אימתא דשכינתא ליכא הרהור וה"ה נאמר כשיש גלוי שכינה בפרהסיא אז איכא אימתא דשכינתא וליכא הרהורים ויכולים אנשים ונשים לשיר ואין לחוש וז"ש הנך יפה דודי אף נעים זו גלוי שכינה שיכול לומר הנך יפה על דרך זה אלי. אף ערשנו רעננה זה המשכן כמ"ש ז"ל בשבח בנים ובנות דזמרן נשי עם אנשים וליכא הרהור דאיכא אימתא דשכינתא ויכולים לשורר בנים עם בנות. וזה אפשר בקראין כי הנה הכא מרים הנביאה וכל הנשים זמרן נשי נגד כל ישראל באזניהם ויקשה דקול באשה ערוה. לכן אמר ותקח מרים הנביאה את הת"ף בידה רמז שכבשה הפלונית גימטריא ת"ף תחת ידה בכח תקף גדולת נביאותה ובכח השכינה הרומזת לה' התף ובכחו הנעלמת בתיבת התף לבטלה וידוע שהיא העיקר. ואח"ז ותצאן כל הנשים וגו' שלא יש הרהור. ותען להם מרים להם בלשון זכר כלומר דנשים כאנשים וליכא איסור הרהורים. שירו לה' וגו' ובלאו הכי היה גילוי שכינה דראתה שפחה על הים וכו':