נחל קדומים על תורה, בראשית לז:לה
נחל קדומים על תורה · Nachal Kedumim on Torah, Genesis 37:35
Open in the reader →1ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו. יתכן כי כבר נחמוהו אחד לאחד ולא קבל תנחומין ועתה לבשו לבוש קנאה איך לא התנחם לאהבת כלם כי ידעו שאלו מתו כלם היה מתנחם מהם בו. והראיה בחציית הילדים ששם באחרונה רחל ויוסף. ועתה כשהוא מת אינו מתנחם עמהם ויוצאי חלציהם קרוב לע' ונאספו כלם שנסתפקו שמא יעקב ידע בסורחנם וע"ז מראה פנים נזעמים. ובא המענה וימאן להתנחם ונתן סיבה כי ארד אל בני וגו' פי' שהיה בוכה גם על עצמו. כי הוא לא בחטאו מת שלא היה בר עונשין אבל חטאו המיתוהו ולא יכופר עד כי ירד אחריו לקבר וזהו ויבך אותו שבכה על עצמו. או אמר ויבך אותו אביו שבניו לא הראו עצמן עצבים. או כי מ"ש כי ארד וגו' שהיה בן חכם ולו מסרתי כל מה שקבלתי משם ועבר. ועמו היה כל עיוני שהיה קיום נפשי. ועתה אשב בדד ואדום ופסקה הנבואה ממני ונתבלבלתי ונעתקתי מעיונו בחסרונו כמ"ש ומתלמידי יותר מכלם והיגון מנע הטוב ממני ואירא שמא אענש וזהו ויבך אותו אביו שנתעורר מבכי אל בכי. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק בפרישתו כ"י. והמפרשים פירשו דהיו מנחמין אותו דודאי יוסף חי דאם הוא מת היה מקבל תנחומין דנגזר על המת שישתכח מן הלב. והשתא דאינו מתנחם אף שעבר כמה זמן מוכרח דהוא חי וז"ש ויקומו וגו' לנחמו מטעם וימאן להתנחם דכיון שאינו מתנחם מוכרח דהוא חי. ויאמר כי ארד וגו' כלומר אם היה הענין פשוט כן דברתם. אבל מה שאיני מקבל תנחומין אינו על המיתה בעצמה רק על הנמשך כי ארד אל בני אבל שאולה ומשום הכי הוא שאינו מתנחם: