נחל קדומים על תורה, ויקרא יג:ב
נחל קדומים על תורה · Nachal Kedumim on Torah, Leviticus 13:2
Open in the reader →1אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. אע"ג דאמרו בויקרא רבה (פ' י"ז) אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה והכתוב הפך הסדר נגעי גופו ובגדיו וביתו. כתבו המפרשים דהקב"ה מתרה במכה הגדולה בתחלה כמו שעשה לפרעה דבתחלה א"ל על מכת בכורות. ומיהו משמע דדוקא במדת רחמים אינו פוגע בנפשות תחלה אבל במדה"ד פוגע. ואפשר דזה כונת ירמיה שהיה מקלל בעת אפך עשה בה"ם דייקא תחילה בנפשותם כי דוקא מדת הרחמים אינו פוגע בנפשות תחילה. [אגב שטיפא נכתב עוד בהגהות עיר מקלט סי' קעט]. וכתבו המפרשים דכשהם יסורין של אהבה באים בגופו תחילה. וכשהם לכפרה מתחילים מנכסיו. ובזה אפשר פסוק ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת יכובד ונקדים מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך דהיסורין למרק נקראים מוסר. ויסורי אהבה נקראים תוכחת שהם להוכיח לכל שהוא צדיק גמור וזש"ה מוסר ה' בני אל תמאס שהם יסורין למרק ואל תקוץ בתוכחתו ביסורי אהבה עכ"ד. וז"ש ריש וקלון פורע מוסר דכשחטא ובאים יסורין למרק הוא ריש וקלון פורע מוסר דכיון שהוא חייב צריך לקבל. ושומר תוכחת שממתין יסורי אהבה הנקרא תוכחת כר"א ברבי שמעון פרק הפועלים שהיה אומר בואו אחי בואו ריעי יכובד וכר"א שנדרו לו ממון הרבה כמבואר שם. ודרך רמז ואסמכתא אפשר לומר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והי' בעור בשרו לנגע צרעת במ"ש פ"ז דנגעים אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם מתן תורה ודרשינן אדם כי יהיה מן הדבור ואילך ומהכא הקשה הרב המוסמך מהר"ח אבולעפיא ז"ל זקנו של מופת הדור הרב עץ החיים למ"ש התוס' והר"ן פ"ק דנדרים (דף ז' ודף ס"ד) והרא"ש שם והתוספות פ"ק דע"ז (דף ה') שדתן ואבירם מצורעין לא היו שבקרב ישראל היו יושבין הרי דהיו טהורים. ויש מי שאמר דחזרו למומן בעגל ופנים חדשות הוו ומטמאין ואין דבריו נראים דהרי קודם מ"ת לא היו טמאים דעדיין לא נאמרה פרשת טמאים ולא היו כהנים ובודאי שקודם מ"ת טהורים ובמ"ת נתרפאו ואמאי איצטריך כי יהיה ומוכרח דאלו בהרות שהיו קודם שנתרפאו וחזרו הם עצמן בעגל טהורות ולהכי אתא קרא. גם יש מי שתירץ לש"ס דלא אפשר דהיו מצורעין ומשו"ה אמר כי מתו דאינן נקראין מתים אם טהרו דכ"כ רש"י פרשת בהעלותך מה מת מטמא בביאה וכו'. ולא נהירא דנקרא מת משום שהוא מאוס ואין לו רפואה והראיה וימת מלך מצרים ולש"ס ל"ק דהא כתב הרא"ש דאם היו עשירים גם מצורעין יכולין להרע ע"י עשרם ולקושית הרב הנז' יש לישב דהיו מרחיקין מהם משום נזק כמ"ש ס"פ המדיר ועיין אמרי נועם סוף בהעלותך ושערי דף צ"ב. וזה רמז הכתוב אדם כי יהיה מהדיבור ואילך לאפוקי קודם מ"ת והכונה והיה בעור בשרו שהיה קודם מ"ת אף שנתרפא כיון שחזר מה שהיה קודם מ"ת הם עצמן טהורות ולז"א כי יהיה מהדיבור ואילך ודוק היטב כי קצרתי. ואחר זמן רב בא לידי ספר שאלת שולם ובדף מ"ח ע"ב עמד על זה ומאי דמסיק לא שמיע לי: