נפש החיים, פרקים ד

1וכמה זהירות יתירה צריך האדם להזהר בענינים כאלו וכיוצא בהם. וכבר ארז"ל (סוכה נ"ב א') כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו כי היצר מתהפך בתחבלותיו לכל אדם כפי ענינו ומדרגתו בתורה ועבודה שאם הוא רואה שכפי גובה מדרגתו של האדם אם ישיאוהו שיניח מקומו ומדרגתו לעשות בפועל איזה עון וחטא חמור או קל שלא יאבה לו הוא מתחפש להתדמות אל האדם כיצר טוב לסמות שכלו להטיל ארס ולהטעותו באותו האופן והמדרגה עצמה שהאדם דבוק בה שמראה לו בה איזה דרך הנראה להאדם בהשקפה ראשונה שהוא עצת יצרו הטוב להדריכו בדרך יותר גבוה כפי שמראה לו פנים וסימני טהרה והאדם נופל ברשתו כמהר צפור אל פח בלי התבוננו' רב ולא ידע כי בנפשו הוא ורגליו יורדות מות ח"ו:

2הגהה: ואולי גם לזה רמזו רז"ל באמרם (פ' הרואה ס"א א') יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב כי ידוע שמשכן היצ"ט בחלל הימיני של הלב. ומשכן היצה"ר בחלל השמאלי כמ"ש (קהלת י׳:ב׳) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וזה אמרם שהיצ"ט שומר ומכיר את מקומו לימין תמיד שאינו מייעץ לאדם לעולם רק לטוב אמיתי לבד אבל היצה"ר אינו שומר את מקומו המיוחד לו בחלל השמאלי להסית לעון וחטא נגלה אלא הוא מדלג ממקומו לפעמים גם לחלל הימין להתדמות להאדם כיצר טוב להנהיגו בתוספת קדושה ואינו מרגיש שתוכה טמון ענין רע ומר ח"ו:

3לזאת הזהר בנפשך מאד. שאל ישיאך יצרך לאמר שעיקר הכל תראה שתהא אך עסוק כל ימיך לטהר מחשבת' כראוי. שתהא דביקות מחשבת' בבוראך בתמידות בל תמוט. ולא תשוב מפני כל להניח טוהר מחשבתך בשום עת כלל. והכל לשם שמים. באמרו לך שכל עיקר תורה ומצות המה דווקא כשהם בכוונה עצומה ובדביקות אמיתי. וכל זמן שאין לב האדם מלא לעשותם בכוונה קדושה ובדביקות וטהרת המחשבה. אינה נחשבת למצוה ועבודה כלל.

4כאשר כבר לומד המלך זקן וכסיל לסמות עינים ולהביא ראיותיו ממקרא ומשנ' ותלמוד ומדרשים וספר הזוהר. כענין רחמנא לבא בעי וכהנה רבות עמו חבילות ראיות.

5אמנם אם תזכה להבחין בעיני שכל עפ"י התורה. תבין ותמצא שזה כל ענינו להראות להאדם טלפיו בסימני טהרה שדרכו בקודש ורגליו יורדות מות ר"ל.

6ועתה ראה דרכיו וחכם גם בזה. איך שהוא חכם להרע מעין טוב. היום יאמר לך. שכל תורה ומצוה שבלא דביקות איננה כלום. וצריך אתה להכין לב ולהגביה עוף מחשבתך קודם עשיית כל מצוה או תפלה למחשבה טהורה שבטהורות. וכ"כ תהא מחשבתך טרודה בהכנת המצוה טרם עשותה. עד שיעבור זמן המצוה. או התפלה. ויראה לך פנים שכל תפלה או מצוה שנעשית בכונה עצומה בקדושה ובטהרה אף שלא בזמנה. הרי היא יקרה מקיום המצוה בזמנה. ושלא בכונה.

7וכשירגלך יצרך שיוקבע בלבך שלא לחוש כ"כ לשינוי קביעות זמן של איזה מצוה או תפלה מחמת קביעות מחשבתך להטהר ולפנות הלב תחלה בהמשך הזמן ידריכך לאט לאט בחלק שפתיו ממדרגה למדרגה ולא תרגיש כלל עד שממילא יהא לך כהיתר להעביר מועד התפלה או המצות אף גם שתפנה לבך לבטלה בדברים בטלים וידיחך מכל ולא ישאיר לך לא מעשי מצוה בזמנה ולא מחשבה טובה.

8וגם הרי הוא הריסת כל התורה בכללה ר"ל אם ח"ו נאבה לו להטות אזן לחלק שפתיו בדרכו זה. והגע עצמך כגון אם יטריד אדם עצמו לילה הראשונה של פסח בכונת אכילת כזית מצה. שתהא האכילה בקדושה וטהרה ודביקות. וימשיך ההכנה כל הלילה עד שיומשך זמן האכילה עד לאחר שעלה השחר או לאחר נ"ה. הרי כל טהרת מחשבתו פיגול הוא לא ירצה. ומי שאכל הכזית מצה בזמנה אף בלא קדושה וטהרה יתירה. הרי קיים מצות עשה הכתובה בתורה ותבא עליו ברכה. וכהנה רבות אשר אם לא נכוין לבנו לחוש לעשו' כל המצות במועדם ובזמנם. וכי מאי נפקותא בין זה למי שהיה תוקע שופר בכוונה עצומה בליל ראשון של פסח במקום מצות אכילת כזית מצה. ואוכל הכזית מצה בר"ה. ומתענה בעיה"כ. וביוה"כ נוטל לולב במקום מצות עינוי. ואיה מקום לתורה.

9ואף גם זאת אם לא יכשילך בהעברת הזמן. יטה לבך לפנותה ולטהרה עד שיביאך שלא יהא לך פנאי לדקדק שתהא עשיית המצוה באופניה כדין בכל פרטיה וליזהר מלעבור על דינים מפורשי' בתלמוד ורבותינו הגדולים ז"ל. ואל יבטיחך יצרך שלא יוכל להיות שמרוב עסק טהרת המחשבה יוגרם ביטול פרטי המעשה. כי תדע שכל זמן שלבך יהא משוך לדעתו לאמר שכל עיקר תורת האדם הוא. שכל מצוה או לימוד שאינה נקיה מכל סיג ופסולת כסלת נקיה. הרי היא בבל יראה ובל ימצא. הרי הוא משחדך בזה ומעור עיניך. אלא תוכל להשגיח על כל הפרטי מעשים והלכות ודינים שתעבור עליהם ח"ו. ולא תרגיש בהם כלל: