נפש החיים, פרקים ו

1והגם שודאי שמחשבת האדם היא העולה למעלה ראש בשמי רום בעולמות העליוני' ואם יצרף האדם גם טוהר המחשבה והכוונה בעת עשיית המצות. יגיעו מעשיו לפעול תקונים יותר גדולים בעולמות היותר עליונים. אמנם לא המחשבה היא העיקר אצלינו כמו שנתבאר.

2ועיין בזוהר יתרו צ"ג ריש ע"ב ואי אזדמן ליה עובדא ויכוין בי' זכאה איהו. ואע"ג דלא מכוין ביה זכאה איהו דעביד פקודא דמאריה. אבל לא אתחשב מאן דעביד רעותא לשמה ויכוין ביה ברעותא כו' כמאן דלא ידע כו' דהא ברעותא תליא כו' ואפילו הכי אי לאו תמן רעותא דלבא כו'. ע"ד צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו כו'. מאי כוננה עלינו כוננה ואתקין תקונין לעילא כדקא יאות. עלינו אע"ג דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדא בלחודוי. מעשה ידינו כוננהו למאן לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא כו' ע"ש.

3וכן בענין שנתבאר למעלה בשער ג' בענין התפלה לכוין אותה למקומו של עולם ית"ש. כפי שנתבאר שם ענין מקומו של עולם ע"ש. וכן ענין כוונת אחד דפסוק ראשון דק"ש שנתבאר שם בפי"א עש"ה הכל הוא רק למצוה ולא לעכובא.

4שגם מי שלא ידע בזה כלל כי לא הורגל בזה או שמוחיה לא סביל דא שלא ירד לעומקו או שירא לנפשו שלא יסתכן ח"ו בהריסת כמה יסודי התורה שיוכל לבא מזה ח"ו למי שאין דעתו יפה בזה כראוי כמ"ש שם ע"ש. אלא שהוא עובד אותו יתב' ומקיים ככל הכתוב בתורת ה' שבכתב ושבע"פ ורבותינו הגדולים ומאמין ומכוין דרך כלל בפסוק ראשון דק"ש שהוא יתב' הוא אחד גם שאינו יודע ענין אחדותו יתב'. ומכוון תפלתו דרך כלל לו יתב' בלא חקירה ג"כ נקרא עובד ה' (כענין מ"ש בפרדס שער א' פ"ט בענין האמונה במציאות הספירות ע"ש). כי אין כל הדברים האלו אמורים אלא למי שדעתו יפה וכ"ש ליראי ה' ולחושבי שמו אשר להם כח לעמוד בזה:

5לזאת חלילה וחלילה לנו לדחות שום פרט מפרטי המעשה אף דקדוק א' מד"ס וכ"ש לשנות זמנה ח"ו בשביל מניעת טהרת המחשבה וכל המרבה לדקדק במעשיו ה"ז משובח: