אגרות צפון ו

1הדור החדש, אשר עליו היה להכיר ולדעת ולהתבונן בחרדת קדש, כי ה' הוא אדון שופט ומושיע, שכח עוד מעט את הלמוד הזה. — על האדמה אשר נתנה לו למנה מחדש, חפץ האדם להתנשא בגאותו עוד הפעם לאדון ומושל עליה. בכחו אשר הכניע בו את הטבע, האמין כי גם מבלעדי ה' יוכל לכונן את קיומו; — מני אז תחל תולדות בני אדם (געשיכטע). ה' לא רצה עוד להכות את כל חי ולמחות את האדם מעל פני האדמה, רק לגדלו ולחנכו ללמד את כל משפחות האדם דעת אלקים ודעת עצמו, ע"י הנסיון (ערפאהרונג). - אל מדרגת משחתי הדור הרע, אשר בגללו הביא ה' מבול על הארץ, לא יגיעו עוד לעולם כל משפחות האדם יחד, יען ה' גזר אומר כי בני האדם יהיו מפוזרים ומפורדים בתבל, ורק לאט יתפשט האדם על פני הארץ ולא יהיה משפחה אחת, רק משפחות האדמה, כי אז בהשחת האחת בקצה הארץ האחד, לא תגע במהרה לרעה ברעותה הטובה ממנה בקצהו השני, ולא תשחית את כללות האדם. — מפוזר ומפורד יהיה, למען יחדש האדם כנשר נעוריו ע"י עצמו, ושבט האנשים אשר נחלש ממרוצתו אחרי דמיוני ותעתועי האדם והנהו בכל רע, יפנה מקום לשבט החזק ממנו ואשר כחו חדש עמדו.

2— מפוזר ומפורד יהיה, ובכל מקום יפנה לבו לכונן שמה הלך נפשו, למען יבחנו כשרונות רוח האדם בכל האופנים לכונן מצבו מול פני הטבע. לזאת התחדשו פני האדמה אחרי הכליון החרוץ ונערכו אל תכנית חנוך כזה (ערצי־הונגספלאן); שונה היא תכונת הארץ לפי האקלימים וחלקי האדמה בריחי ארץ, ימים ונהרות, הרים ובקעות, מדבר וערבה, עד כי בכל מקום, אשר ידמה האדם, כי שמה הנהו האדון, הנה חלקת האדמה הזאת היא תאלפהו דעת ותעריך לו דרכי חייו למלאות ידו בעבודה ולעשות כל דבר לפי האקלים ותכונת המקום, והוא יפעל וישנה גם את תכונת האדם הפנימית, את גויתו, את השקפותיו, הלך נפשו ונטיותיו, ורק על ידו לכונן את שפתו עפ"י ידיעותיו ונסיונותיו הרבים, עד כי תכונת המקום תמשול בו. — ע"י הנסיון יתחנך להבין את ערך עצמו וערך דעת את ה'. ילמוד, כי ה', הוא אל יחיד, מושל בכל, על הטבע ועל חיי האדם. ילמוד, כי תעודת האדם גבוה ונשאה מלרכוש ולהנות.

3— מני אז עם ועם יתיצבו ויופיעו על פני במת התולדה, כל אחד ואחד מהם יביא עמו כח ותכונה חדשה מרוח האדם, ואת שניהם יאמן וינסה לכבוש לו "רכוש והנאה" במלחמתו עם הטבע, ועם כחו ורוחו יחד יתאמץ, כי כל אשר כבש והתנחל לו, יקום בידו לנחלת עולמים. — אך יד גבוהה ונשאה, יד ה', אשר היא בכל משלה ותנהל מערכת פעולת האדם, תפיל למשואות ותפר את מחשבתם אשר יזמו לבנות לעולם מגדלים בשמים ורוח עברה בהם ואינם, — ולעיניהם יראה נפלאות, כי יוציא ויפתח מהדבר הקטן שבקטנים, לעיני האדם המשתאה, גדולות ונצורות, ואם דור אחד יעפיל לעלות אל מרום הפסגה של הקנין וההנאה וכמו רמים יבנה גדולתו, הנה מפני הגדולה הזאת בעצמה ועל ידה, ירד פלאים ויכחד מהעולם, ויפנה הדרך לדור חדש להביא גם אותו לידי נסיון. — על פי הנהגת ה' תוצאות כל אלה הנסיונות תביאנה את הדור יבוא לידי הכרה נאמנה;— ואחרי אשר בחנו את כל אלה, וכל עם ועם על ידי עליתו וירידתו כתב בספר תולדות בני אדם, כי "הבל" הוא גודל האדם, וכי גוי ואדם יחד יתמו לריק כחם לכונן אשרם לנצח על ידי הרכוש והגדולה — כאשר יפלו תחתיהם מגדלי החמס, הקנין והנאה, אשר יזמו לעשות;— וכי רק זה יעמוד לעד, את אשר בנו האנשים בכחם לאלוה, בנין עולם בצדק ואהבה — וממעל לחרבות חמס-אדם ודמיון כוזב, לחשוב כי כל הברואים ובאחרונה גם האדם יוכל לשבת על כסא מלכות הנוסד על חיי האדם להיות כאלקים, דור אחרון על עפר יקום, אשר ילמוד לדעת כי מהבל המה גם יחד, והאלילים כליל יחלפו — וישא עיניו למרום אל. האל היחיד ומיוחד — הרגש והתשוקה הנעלה לגודל האדם האמתי יתעורר עוד הפעם, להשיג גם את הקנין גם את ההנאה רק בתור אמצעי — מין האדם המפוזר ומפרד יתאחד עוד הפעם להיות תמים יחד, והנסיון והרגש הנעלה הזה יחדרו בכל אפסי ארץ, ועל משואות הזמן העבר, מין האנושי יתבשל כל צרכו להיות ראוי ומוכשר אל השאלה כהוגן, מבלי ישאל עוד: מה לנו לעשות למען נהיה מאושרים? רק לשאול: בעוד אנחנו מאושרים, בעוד יש לנו כל, בעוד שפע הברכה בידינו הוא, מה לנו לעשות עם הברכה הזאת? ואז —

4והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים,

5ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים,

6והלכו עמים רבים ואמרו:

7לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב,

8ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו;

9כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

10ושפט בין הגוים, והוכיח לעמים רבים,

11וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות,

12לא ישא גוי אל גוי חרב,

13ולא ילמדו עוד מלחמה,

14בית יעקב! לכו ונלכה באור ה'!—

15כי נטשתה עמך, בית יעקב —

16כי מלאו מקדם, ועוננים בפלשתים,

17ובילדי נכרים ישפיקו.

18ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו;

19ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו;

20ותמלא ארצו אלילים,

21למעשה ידיו ישתחוו, לאשר עשו אצבעותיו.

22וישח אדם — וישפל איש; ואל תשא להם!

23בוא בצור, והטמן בעפר, —

24מפני פחד ה' ומהדר גאנו.

25עיני גבהות אדם שפל,

26ושח רום אנשים,

27ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

28כי יום לה' צבאות,

29על כל גאה ורם, ועל כל נשא

30— ושפל!

31ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים

32ועל כל אלוני הבשן;

33ועל כל ההרים הרמים, ועל כל הגבעות הנשאות,

34ועל כל מגדל גבה, ועל כל חומה בצורה,

35ועל כל אניות תרשיש, ועל כל שכיות החמדה; —

36ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים,

37ונשגב ה' לבדו ביום ההוא; —

38והאלילים כליל יחלוף.

39ובאו במערות צורים ובמחלות עפר '

40מפני פחד ה' ומהדר גאונו, —

41בקומו לערץ הארץ.

42ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו

43ואת אלילי זהבו,

44אשר עשו לו, להשתחות לחפר פרות ולעטלפים;

45לבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים,

46מפני פחד ה' ומהדר גאונו,

47בקומו לערץ הארץ.

48- וכאשר השלמת לקרוא בעלי הספר מתולדות בני אדם והתבוננת בהם די בינה לעתים, אז קרא בקול עם דברי הקהלת:

49הבל הבלים! הכל הבל! מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?!

50דור הולך, ודור בא, והארץ לעולם עומדת; —

51וזרח השמש, — ובא השמש, — ואל מקומו שואף זורח הוא שם;

52הולך אל דרום — וסובב אל צפון, —

53סובב סובב הולך הרוח, — ועל סביבותיו שב הרוח,

54כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא ;אל מקום, שהנחלים הולכים,

55שם הם שבים ללכת.

57לא תשבע עין לראות, ולא תמלא אזן משמע;

58מה שהיה — הוא שיהיה; ומה שנעשה — הוא: שיעשה; —

59ואין כל חדש תחת השמש.

60יש דבר שיאמר: "ראה זה חדש הוא!" כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו.

61אין זכרון לראשונים,

62וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון

63עם שיהיו לאחרונה. —

64ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים,

65הוא ענין רע — נתן אלקים לבני האדם

66לענות בו.

67ראיתי את כל המעשים, שנעשו תחת השמש,

68והנה הכל הבל ורעות רוח!

69מעות! — לא יוכל לתקן. —

70וחסרון! — לא יוכל להמנות. —

71סוף דבר, הכל נשמע,

72את האלקים ירא,

73ואת מצותיו שמור

74כי "זה כל האדם". —

75ה'! מעון אתה! היית לנו

76בדור ודור;—

77בטרם הרים ילדו, ותחולל ארץ ותבל!

78ומעולם עד עולם — !

79אתה אל

80תשב אנוש עד דכא —

81ותאמר: — "שובו בני אדם"!

82כי אלף שנים, בעיניך,

83כיום אתמול, כי יעבור,

84ואשמורה בלילה. —

85זרמתם,

86— שנה יהיו;

87— בבקר כחציר יחלוף,

88בבקר יציץ וחלף, —

89לערב — ימולל — ויבש. —

90אלהים! יחננו ויברכנו,

91יאר פניו אתנו סלה!

92דעת בארץ דרכך,

93בכל גוים ישועתך,

94יודוך עמים, אלהים,

95יודוך עמים כלם,

96ישמחו וירננו לאמים,

97כי תשפוט עמים מישור ולאמים,

98בארץ תנחם סלה, —

99יודוך עמים, אלקים,

100יודוך עמים כלם.

101ארץ נתנה יבולה,

102יברכנו אלהים, אלהינו;

103יברכנו אלהים, וייראו אותו

104כל אפסי ארץ.

105נאם דוד בן ישי

106ונאם הגבר, הקם על,

107משיח, אלהי יעקב;

108נעים זמרות ישראל

109רוח ה' דבר בי,

110ומלתו, על לשוני,

111אמר אלהי ישראל,

112לי דבר צור ישראל:

113מושל באדם צדיק,

114מושל יראת אלהים.

115וכאור בקר

116יזרח שמש,

117בקר לא עבות,

118מנגה ממטר,

119דשא מארץ". —

120כי לא כן ביתי עם אל;

121כי ברית עולם שם לי,

122ערוכה בכל ושמורה,

123כי כל ישעי

124וכל חפץ,

125כי לא יצמיח

126"ובליעל"

127כקוץ מונד כלהם,

128כי לא ביד יקחו.

129ואיש יגע בהם,

130ימלא בחל ועץ חנית;

131ובאש,— שרף ישרפו,

132— בשבת