אגרות צפון ט

1תכנית הרעיון הזה, למלאות את תעודתו בעתותי האשר וההצלחה ארכה רק זמן מצער. הרועה הנאמן לעדתו, משה רבנו, אדון הנביאים, נבא גם הגיד לעמו, את אשר יקרהו בימים יוצרו, כי על אדמת ה' ישכחו את צור מחוללם, וכי ע"י הבלי הגוים ושפע הברכה, לבם יהיה נפתה ללכת אחרי תעתועי הקנין וההנאה ויאחזו בם וישכחו את תעודתם הרוממה; — ותבוא ותגיע העת אשר הנביא התאונן מרה: "מספר עריך היו אלהיך יהודה!" לכן נלקחו ממנו בחזקת היד שפע הברכה, ההון והנחלה, גם חלקת האדמה אשר היתה למו לאבן נגף ויגרשו מארץ אחוזתם, ארץ האשר וההצלחה, יען רם לבבם ויתרחקו מתעודתם; בגולה הלכו ולא הצילו מכל חמודותיהם שהיו להם, רק את רוח אפם, חלקם בחיים הלא היא "התורה" ולא היה להם מאז שום דבר אשר יאחדם ויקשרם יחד רק "ה' אלהיו ותעודתו" אשר ישארו לעולמי עד, יען כי "רוח" המה. — תעודת ישראל אחרי חרבן ארצו וחיי המדינה לא אבדה את כחה ועזה, יען וביען כי הקנינים ההם היו רק אמצעים להתעודה הזאת, ונהפוך הוא, החרבן בעצמו והגלגל אשר הפך עליהם ה', הוא יסוד מוסד לבנין מנת גורלו להתגלות ה' והאנושית. ובגלות יחל באופן אחר למלאות את חובות התעודה הזאת.— אין חטא ועון אשר עשה ישראל בהיותו בחיי ממשלתו על אדמתו ואשם בם, אשר לא עשו כמוהו עמים אחדים במקומות מושבותם, בכל זאת אם ה' סבל והעלים עין מסוררים, חרה אפו רק בישראל ליסרהו קשה, יען לישראל אין כל תעודה אחרת רק להיות תם וישר ולהשתמר מכל התעתועים האלה, הלא "ה' הוא אלהיו!" — לכן מפלת ישראל זאת תכלכל בקרבה לקח טוב, כמו גדולת אשרו והצלחתו. בגלותו נפתח לפניו כר נרחב חדש לתעודתו ושמו הטוב, לכן בטרם צעדה רגלם בגולה להיות נודדים בין עמים רבים ובזמנים שונים נקבצו עוד הפעם על זמן קצר בבית אביהם, עוד הפעם על אדמת נחלתם על זמן מצער, למען יקשרו נפשם ביותר אל אחוזת נחלתם הרוחנית, זאת התורה מורשה קהלת יעקב, אשר מאז והלאה רק היא לבדה תשא גם תסבול אותם. ואז, בטרם עזב ישראל אדמתו וממשלתו, השאיר ענף אשר התרחק ממנו, למען יפעל בעד יושבי תבל השקועים ביון מצולת החטאת, עבודת אלילים רבים, חמם אדם והשחתת המדות, המורידים לארץ את הין ערך האדם ורום גדולתו, כי ילמדו לדעת, להכיר את האל האחד והאחות בין בני אדם גם יתרון האדם על הבעלי חיים, ויטיף מוסר להבדל מעל אלהיות הקנין וההנאה, אף לא יאחזו בהם לשם אמצעים לעבודת ה' - ובדורות הבאים פנה דרך להתקרב אל מטרת תולדות בני אדם — וישראל נפוץ ברחבי תבל בין עמים רבים ואקלימים שונים, למען ימלא באמונה בגולה את תעודתו הרוממה,

2"עוד הפעם במדבר"! קול הנביא קורא:

3קול קורא במדבר! פנו דרך ה'!

4ישרו בערבה מסלה לאלהינו!

5כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו,

6והיה העקב למישור והרכסים לבקעה,

7ונגלה כבוד ה',

8וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר.

9ויותר מבימי אשרו והצלחתו מלא את תפקידו בימי עניו ומרודו, בחיותו בגולה.— על ידי הגלות המר ייטיב בתחלה את עצמו —, הלא בעיניו ראה, כי נשבר כל גאון עזו, צבי תפארתו והדרו, אשר המה הועילו להותו ואחריהם נפתה לבו לכבדם כבני אלים וללכת אחרי התהו, ואיככה יכול עוד מני אז לחשוב את הקנין וההנאה ושכיות החמדה, כי אלהים חיים המה? — בלי ממשלה, בלי גאון, בלי יקר וחמדה, בלי מעשה אנוש ותחבולותיו, האמונה באל יחיד היתה שבטו ומשענתו סלה, והיא נטלה ונשאה אותו. והרוח ומלאת חוקי התורה תורת חיים, אוצר כל סגולה, שהיא נשארה לו לפליטה, נשאו אותו על אברתם לשמרו מכל רע, צרה וצוקה, לחץ, עמל ותלאה, אשר סבל משאון לאומים בשלהם רסן דמיונם חפשי. —

10מדינות וממלכות מסביב לו, אשר בכחן וגבורתן ושיא תפארתן עשו להן שם בעולם נשמדו מתחת שמי ה' — וישראל עם קטן ודל בלי גאון וגובה נשאר חי וקים בתבל ארצה ע"י אמונתו בה' ותורתו, ויחי עוד לנצח, ואיככה לא יכבד את אלהיו אלהי ישראל, הבורא היחיד, מושל בלאומים, ואת תורתו שהיא תעודת קיומו, נצחו ותוחלתו?

11גם הוכיח לדעת כי הנסיון ע"י הגלות והחנוך הזה לא היה לריק. — אלפי פעמים בכח וקסם דמיון תועה ומקסם שוא, הפותח שער לכל תאוה וחמדת החיים, נפתה לישראל הדרך לשפע הצלחת תבל ארצה, אם רק באומר אחד יתכחש בצור ישועתו ויסיר לבו מאל היחיד ומאחרי תורתו; אבל בכל עת תמיד השליך ארצה את המפתח, הפותח שער בנקל להשיג למכביר הקנינים אשר בעפר יסודם, — ויט שכמו לסבול צרות רבות ורעות, ויבז בלבו את הרכוש וההנאה אשר יתור לב האדם ויזנה אחריהם, ויקדש לה' כל כחו וחילו, גם הצלחתו המעטה, את כל קניניו והנפשות היקרות לו בחיים, אשה ובנים, הורים, אחים ואחיות וכל שמחות החיים, גם את נפשו נתן כפר דתו ואמונתו; — הוא כתב בדמי לבבו על כל עלה. מתולדות בני אדם את התורה הזאת: כי יאהב ויכבד רק האל האחד ומיוחד, כי יכיר וידע ערך האדם וגדלו, כי נעלים המה מהרכוש ומהנאה! הוא חתם בדם ברית, את אמונתו בה' ותורתו, גם ביסורים קשים ומרים ממות. כל קורות גלותו הנם מזבח, אשר הקריב עליו כל משכיות לבב אנוש וכל חמדת עין, אשר יזנו אחריהם המון אדם רב. הוא הקריב את כל אשר לו, בעד דת אלהים ותורתו ובין כל העמים וכל משפחות האדמה באפסי ארץ הקימו מזבחות כאלה להעלות עליהם זבחי רצון בדם ואש ותמרות עשן. — ומכל אלה האם לא ילמדו לדעת את ה', המכלכלם, המנטלם והמנשאם בצרות תכופות כאלה? — האם לא ילמדו באמונה כזאת את תעודת האדם? —

12ואם גם יחדלו מזבחות כאלה להעלות עשן, אם גם נדחי ישראל ינוחו מעט מעמלם ומרגזם והעמים ילקחום לחסות בצלם, ויתנו להם זכות אזרח, לפתח בשובה ונחת את גדל חיי ישראל, אם ישראל ימלא אחרי דברי החוזה, בדבר חובתו לארץ מולדתו, ובכל מדינה ומדינה ידרשו את שלום הארץ והעיר אשר נאחזו בה,

13ובקרב אנשי תבל המבקשים להם רק רכוש וההנאה, ישראל יבלה ימיו בשלות השקט בצדק ומשפט ואהבת אדם, ואם גם מצב האדם ירד פלאים ללכת ארחות עקלקלות, לבקש להם רק תאות לבב וחמדת עין, בני ובנות ישראל ינובבו במדות טובות ומוסר השכל, תום ויושר. אם כל בתי אבות יחדלו מלטעת נטעי נעמנים זרע קדש, בני אל חי, בכל בית אב לישראל יבנה היכל ליראת שדי, אהבת ה' ובטחון בו. אם בכל מקום אהבת הבצע, ההנאה ואהבת עצמו תמצאנה קן למו, להיות מסבות להניע את פעולות האדם ותק עלילותיו, אך בכל יהודי, בחייו השאננים, נראה משל נאמן ולקח טוב, בצדק ואהבה, — אם היהודים בגלותם, יתיצבו לפנינו בשלות השקט בתור "כהני ה'" במקדש האנושית הטהורה. אהובי בנימין! מי יתן והיינו את אשר עלינו להיות!! אם חיינו יהיו דמות ותכנית תורתנו, מה רב כחנו לפעול ישועות בעד התכלית הכללית לחנוך האנושית!! בהשקט, אבל גבוה ונשא מאד מפעולתנו בעד התעודה הזאת ע"י צרות ותלאות הגלות, נוכל לפעול אז ביתר עז להכרת התגלות ה' והאנושית!—

14בשנות ראינו רעה עמל ותלאה ולעג השאננים, לא היתה לאל ידנו להשיג זאת בעצם שלמותה, אך אם העתים אשר ישתנו לטוב תקראנה לנו, כי כל יהודי וכל יהודית על ידי חייהם הפרטיים והשאננים יהיו כהנים וכהנות במקדש ה' והאנושית הטהורה, אם עתידים אנחנו לתעודת רעיון נעלה ולקח טוב כזה, האם נוכל עוד, בנימין יקירי! להתאונן על מנת גורלנו?! —

15הברו נשאי כלי ה'!

16כי לא בחפזון תצאו

17ובמנוסה לא תלכון,

18כי הילך לפניכם ה'

19ומאספכם אלהי ישראל

20הנה, — ישכיל עבדי

21ירום ונשא וגבה מאד,

22כאשר שממו עליך רבים:

23"כן משחת מאיש

24מראהו ותאיו מבני אדם"

25כן יזה גוים רבים,

26עליו יקפצו מלכים פיהם,

27כי אשר לא ספר להם ראו,

28ואשר לא שמעו התבוננו.

29מי האמין לשמעתנו!

30וזרוע ה', על מי נגלתה!

31ויעל כיונק לפניו,

32וכשרש מארץ ציה,

33לא תאר לו ולא הדר, ונראהו,

34ולא מראה, ונחמדהו;

35נבזה וחדל אישים,

36איש מכאבות, וידוע חלי; —

37וכמסתר פנים ממנו

38נבזה ולא חשבנהו,

39אפן חלינו הוא נשא,

40ומכאבינו סבלם;

41ואנחנו — חשבנהו נגוע,

42מכה אלהים ומענה!

43והוא — מחלל מפשעינו,

44מדכא מעונותינו

45מוסר שלומנו עליו

46ובחברתו נרפא לנו,

47כלנו כצאן תעינו,

48איש לדרכו פנינו;—

49וה' הפגיע בו

50את עון כלנו.

51גש, והוא נענה

52— ולא יפתח פיו,

53כשה לטבח יוכל

54נאלמה, — וכרחל לפני גזזיה

55ולא יפתח פיו!

56מעצר וממשפט לקח —

57ואת־דורו מי ישוחח!

58כי נגזר מארץ חיים —

59מפשע עמי נגע למו,

60ויתן את רשעים קברו

61ואת עשיר במתיו,

62על לא חמס עשה

63ולא מרמה בפיו,

64וה' חפץ דכאו החלי,

65אם תשים אשם נפשו,

66יראה זרע — יאריך ימים

67וחפץ ה' בידו יצלח.

68מעמל נפשו יראת,

69ישבע;

70בדעתו יצדיק צדיק,

71עבדי לרבים ועונותם הוא יסבול.

72לכן אחלק לו ברבים,

73ואת עצומים יחלק שלל

74תחת אשר הערה למות נפשו

75— ואת פשעים נמנה,

76והוא חטא — רבים נשא

77— ולפשעים יפגיע".

78רני עקרה לא ילדה,

79פצחי רנה וצהלי

80לא חלה;

81כי רבים בני שוממה

82מבני בעולה, אמר ה'.

83הרחיבי מקום אהלך,

84ויריעות משכנותיך — יטו

85— אל תחשכי!

86האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי!

87כי ימין ושמאול תפרצי

88— וזרעך גוים יירש

89וערים נשמות יושיבו.

90אל תיראי כי לא תבושי!

91ואל תכלמי כי לא תחפירי!

92כי בשת עלומיך תשכחי,

93וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד.

94כי בעליך עשיך, ה' צבאות שמו,

95וגאלך קדוש ישראל, אלהי כל הארץ יקרא.

96כי כאשה עזובה ועצובת רוח, קראך ה'.

97ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך.

98ברגע קטן עזבתיך,

99וברחמים גדולים אקבצך.

100כשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך

101ובחסד עולם רחמתיך,

102אמר גאלך ה'.

103כי מי נח זאת לי,

104אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ,

105כן נשבעתי,

106מקצף עליך ומנער בך.

107כי ההרים ימושו,

108והגבעות תמוטינה

109וחסדי מאתך לא ימוש

110וברית שלומי לא תמוט

111— אמר מרחמך ה'.

112עניה, סערה, לא נחמה!

113הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך

114ויסדתיך בספירים.

115ושמתי כדכד שמשתיך,

116ושעריך לאבני אקדח,

117וכל גבולך לאבני חפץ

118וכל בניך למודי ה',

119ורב שלום בניך.—

120בצדקה תכונני,

121רחקי מעשק כי לא תיראי,

122וממחתה כי לא תקרב אליך

123גור יגור אפס מאותי

124מי גר אתך עליך יפול?

125הן אנכי בראתי חרש,

126נפח באש פחם

127ומוציא כלי למעשהו,

128ואנכי בראתי

129משחית להבל!

130כל כלי יוצר עליך, לא יצלח.

131וכל לשון, תקום אתך — למשפט — תרשיעי.

132את נחלת עבדי ה'

133וצדקתם מאתי נאם ה'.

134הוי כל צמא לכו למים ,לכו שברו ואכלו;

135ואשר אין לו כסף,

136לכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר

137יין וחלב!

138למה תשקלו כסף בלוא לחם

139ויגיעכם בלוא לשבעה?

140שמעו שמוע אלי ואכלו טוב,

141ותתענג בדשן נפשכם.

142הטו אזנכם ולכו אלי; שמעו ותהי נפשכם.

143ואכרתה לכם ברית עולם,

144חסדי דוד הנאמנים;

145הן עד לאומים נתתיו,

146נגיד ומצוה לאמים. —

147הן גוי, לא תדע, תקרא,

148וגוי לא ידעוך, אליך ירוצו,

149למען ה' אלהיך, ולקדוש ישראל, כי פארך.

150"דרשו ה' בהמצאו,

151קראהו בהיותו קרוב

152"יעזב רשע דרכו,

153ואיש און מחשבתיו,

154"וישב אל ה'

155וירחמהו;

156ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" —

157"כי לא מחשבותי מחשבותיכם,

158ולא דרכיכם דרכי נאם ה',

159"כי גבהו שמים מארץ,

160כן גבהו דרכי מדרכיכם

161ומחשבותי ממחשבותיכם.

162כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים

163ושמה לא ישוב,

164כי אם הרוה את הארץ והולידה

165והצמיחה

166ונתן זרע לזרע ולחם לאכול, כן יהיה

167דברי אשר יצא מפי

168לא ישוב אלי ריקם,

169כי אם עשה את אשר חפצתי

170והצליח אשר שלחתיו,

171כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון.

172ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה

173וכל עצי השדה ימחאו כף,

174תחת הנעצוץ יעלה ברוש,

175תחת הסרפד יעלה הדס

176והיה לה' לשם,

177לאות עולם לא יכרת. —

178כה אמר ה': שמרו משפט!

179ועשו צדקה! קרובה ישועתי לבוא

180וצדקתי להגלות

181אשרי אנוש יעשה זאת

182ובן אדם יחזיק בה,

183ג) שומר שבת מחללו

184ושמר ידו מעשות כל רע.

185ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה'

186אמר: "הבדל יבדילני ה' מעל עמו"!

187ד) ואל יאמר הסריס "הן אני עץ יבש!"

188כי כה אמר ה' לסריסים, אשר ישמרו את שבתותי

189ובחרו באשר חפצתי

190ומחזיקים בבריתי,

191ונתתי להם בביתי ובחומתי

192יד ושם, טוב מבנים ומבנות,

193שם עולם אתן לו אשר לא יכרת.

194ובני הנכר הנלוים על ה',

195לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות

196לו לעבדים,

197כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי,

198הביאותים אל הר קדשי,

199ושמחתים בבית תפלתי,

200עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי,

201כי ביתי — בית תפלה יקרא לכל העמים. —