נשמת אדם, שבת ומועדים כח
נשמת אדם · Nishmat Adam, Shabbat and Festivals 28
Open in the reader →1ע' כ"מ שתמה רמ"ך למה לא כ' הרמב"ם דחייב משום קושר ומשו' תופר ע"כ יצ"ע שהרי הרמב"ם כ' דאינו חייב משו' קושר אלא בקשר של אומן וזה שקשר ראש החוט אין כאן אלא מעשה הדיוט. ואף שהיראים וסמ"ג וסמ"ק כתבו דאם קשר ראש א' של חוט חייב היינו דאזלי לשיטתם דסבירא להו דב' קשרים זה ע"ג זה נקרא של קיימא ואפילו מעשה הדיוט. והוכיחו זה מדמצריך בש"ס בתופר ב' תפירות דצריך לקשור. והקשו דא"כ חייב מכוה קושר ומזה הוכיחו דאינו חייב אלא בב' קשרים. ומפרשים הא דמשני כשקשר ר"ל שקשר יחד ב' ראשי החוט בפעם א' דאין כאן משום קושר. ומ"מ התפירה קיימת וכתבו דדוקא כשקושר ב' ראשים יחד. אבל כשקושר החבל בראשו אחד שמתקיים כך לעולם חייב. והרמב"ם לשיטתו דס"ל דדוקא קשר של אומן חייב ולכן כ' בתופר והוא שקשר ראשי החוט מכאן ומכאן כדי שלא תשמט דלדידיה אע"ג שיתקיים הקשר לעולם פטור שאינו מעשה אומן. וראיתי בפרק אלו קשרים בש"ג מסופק בזה לרשב"ם בקשר א' אם חייב והא דחוט התפירה י"ל שאינו מעשה אומן ע"ש. משמע כמו שכתבת' ומה שלא כתב הרמב"ם דחייב ב' מצינו ביוצא בו כמה פעמים ברמב"ם:
2כתב הרמב"ם המותח חוט של תפירה חייב דהוא מצרכי התפירה. וכתב הב"י דכוונתו שמושך החוט שרוצה לתפור בו כדי שלא יהיה כווץ ולפי שהוא מצרכי תפירה חייב. ולענ"ד הוא תמוה שהרי אפי' בתוכף ב' תכיפות שתפר ממש פטור אם לא שקשר. ואיך יתחייב מה שהכין צרכי תכיפה. דא"כ פשיטא שיהיה חייב אפילו בתכיפה א'. א"ו נ"ל דגם הרמב"ם מפ' בפירש"י שמתח התפירה הנפרדת. אך דה"א דתופר לא הוי אלא דוקא כשתופר ומכניס החוט. אבל כאן שאינו תופר כלל למה חייב. ע"ז כתב מפני שגם זה מצרכי תפירה כידוע וכן כתב המ"מ שם: