נשמת אדם, שבת ומועדים פב
נשמת אדם · Nishmat Adam, Shabbat and Festivals 82
Open in the reader →1כתב הט"ז בסי' תק"י ס"ק ז' דמותר ע"י נכרי וראייתו מסי' שמ"ב ולא הבנתי ראיה זו דהתם אפילו במלאכה דאורייתא מותר שלא גזרו על השבות בין השמשות. ויותר היה לו לכתוב ראיה מסי' ש"ז דשבות דשבות מותר לצורך מצוה לדעת הש"ע דבורר אינו אלא מדרבנן ביו"ט הו"ל אמירה לנכרי שבות דשבות. וכ"כ המ"א ס"ק י"ג והמעיין בריב"ש סי' קכ"א יראה להדיא דאוסר ע"י נכרי עשיית חמאה לשיטתו דס"ל דשבות דשבות אסור אפילו במקום הפסד או לצורך מצוה וא"כ לפי מה דקיי"ל בסי' ש"ז דלצורך מצוה מותר א"כ הכא נמי יש להתיר ע"י נכרי במקום שיש מניעת שמחת יו"ט שאין לו מה יאכל וכדעת הט"ז:
2דדוקא כשלוקח הסמעטענע מן הסיראוועטקע הוי בורר ממש. משא"כ שלוקח רק השומן שקורין (שמעטנקע) שגם החלב הוא טוב למאכל ואינו דומה למ"ש רמ"א ראיה מסי' שי"ט סעיף י"ט שאסור לברור המשקה מן השמרים התם שאני שהשמרים הם פסולת גמור. וע"ש במ"א שדעתו שגם דעת הש"ע כרי"ף דדוקא לברור ע"י כלי אסור אבל הכא מה שברור בכף אין זה כלי שבוררין בו ודומה לכלי ששופך ממנו המשקה הצלול מן השמרים דמותר לרי"ף שם ולדעת המ"א גם הש"ע מודה וכ"ש דהכא ליכא פסולת כלל שהרי גם החלב טוב לשתות ושניהם הם מין אחד ואפי' בשומן מתוך האוכל מסתפק המ"א שם ס"ק ט"ו ואע"ג דמחבץ ומשמר חייב משום בורר אע"ג שהכל מין אחד וכמו שכתב המ"מ הביאו המ"א שם ס"ק ג' ושם ס"ק ט"ז. שאני התם דעכ"פ בפסולת אינו אוכל גמור אבל החלב והשומן שניהם מין אחד ושניהם טובים לאכילה ולא גרע מנתינת ביצה במסננת של חרדל שהחלבון נשאר למעלה והחלמון יורד למטה ולא חשוב כבורר משום דשניהם הם אוכלין כמו שכתב המ"א שם ס"ק ט"ז בכוונת הטור כ"ש כאן ואף לדעת הב"ח והלבוש שם דכתב דאם כוונת רק לאכול החלמון א"כ החלמון הוי כפסולת ואסור התם משום שהוא בורר במסננת אבל לברור בכף ומכ"ש ביו"ט דהש"ע מתיר ברירה בי"ט. ואף לרשב"א אינו אסור אלא מה שבשבת חייב ובזה לא ידעתי שום חיוב בשבת ולכן נ"ל דהוא מותר לכ"ע עכ"פ ביו"ט וכ"ש מה שצריך לאותה סעודה ואפילו לאותו יום. אך מה דמשמע מדברי המ"א דאפילו אם אינו לוקח הכל מן הסיראוועטקע מ"מ אסור לבו ביום לא ידעתי בזה שום איסור כיון שאינו לוקח ממה שנוגע בקום וצ"ע: