נודע ביהודה מהדורא תנינא, יורה דעה קסב

1תשובה

2שלום לכבוד הרב התורני האלוף מוהר"ר משה נר"ו:

3מכתבו קבלתי, וע"ד אשר שאל שהמוהל בשבת אחר שחתך הערלה זרקה מידו לגמור מעשה המילה ואח"כ צוה לאחר ליקח הערלה ולהניחה לעפר המוכן לזה. ונחלקו בני קהלתו מקצתן אמרו שהערלה מוקצה היא ואסור לטלטלה אחר שהניחה מידו. וקצתן התירו מטעם שהוא מצוה להניחה לעפר: הנה מלתא דא צריכא עיונא והב"י ביו"ד סימן רס"ה כתב בד"ה ומ"ש רבינו בשם ר"י גאון כו' גזירה שמא יביא עפר מבחוץ, ונראה לומר דה"פ ובלבד שלא יעשה כן בשבת להביא עפר מן החוץ למול עליו שהרי אסור לטלטל עפר בשבת אם אינו מוכן אבל אם היה מוכן לכך מע"ש ודאי מוהלין ע"ג שהרי מותר לטלטלו עכ"ל הב"י. מלשונו שכתב אם היה מוכן לכך משמע שא"צ שיהיה מוכן לכל הדברים כמו לכסות בו צואה או אפר כירה וכיוצא ודי שהכינו לדבר זה למול ע"ג והרי אין לך דבר מוקצה יותר מן העפר ובמה יוצא העפר הזה מידי מוקצה, וצ"ל שזה שהכינו לצורך המילה כיון שנהגו למול על העפר חשבינן ליה מצוה ומקרי מוכן לדבר מצוה והרי הוא כמו עפר שמכין מעי"ט לכסות בו דם צפור. ומעתה כיון שנהגו לתת הערלה בעפר הרי היא הערלה מוכנת לכך מאתמול ואינה מוקצה כלל דמ"ש הערלה מגוף העפר. והנה הב"ח השיג על הב"י ומפרש דברי רב יהודאי גאון שאפילו הכינו מאתמול אסור גזירה שמא ישכח מלהכין עפר ויביאנו בשבת, ולדברי הב"ח אין ראיה ואיכא למימר דאפילו הכינה מאתמול לכך לא נפיק מידי מוקצה ואמנם הא דהוצרך לומר מטעם גזירה היינו אפילו יש לו עפר המוכן לו מאתמול לכל דבר לכסות בו צואה וכל צרכיו שעפר זה אינו מוקצה כלל אפ"ה אסור למול עליו גזירה שמא יקח עפר שאינו מוכן מאתמול, וכן מה שסיים הב"ח ומיהו העולם נהגו היתר בעפר מוכן מע"ש ג"כ איכא לפרש שמוכן לכל דבר ולא שהכינו לזה לבד דדבר זה כיון שאינו מפורש בגמרא רק מנהג הגאונים אינו מוציא מידי איסור מוקצה. ואמנם אחרי שמדברי הב"י ההיתר מוכח ומדברי הב"ח אינו ראיה לאיסור רק שאין ראיה להיתר ראוי לסמוך יותר על דברי הב"י. וגם אולי גם לדברי הב"ח יש להוכיח שהוא מותר אף שזרק הערלה כבר מידו אם יש לו עפר מוכן דאל"כ למה לו להגאון לחוש לגזירה רחוקה שמא יביא עפר שאינו מוכן ולא מצינו שחששו רז"ל לזה שהרי כוי אף שהוא רק ספק אי לאו חשש התרת חלבו היה מותר לשחטו בי"ט אם היה לו עפר מוכן ולא הוה חיישינן אולי יביא עפר שאינו מוכן. ואולי באמת הלבוש ביו"ד שכתב בכוי הטעם גזירה אולי יביא עפר שאינו מוכן יליף לה מדברי ר"י גאון הנ"ל. אבל באמת דברי הלבוש תמוהים שהרי במסכת ביצה ח' ע"ב מבואר בהדיא שהטעם משום התרת חלבו וכבר השיג עליו הש"ך ביו"ד סימן כ"א ס"ק ט' וא"כ היה להגאון לומר שבשבת לא יעשה כן שמא יזרוק הערלה מידו ואח"כ יגביהנה להניחה בעפר שזה שכיח יותר שמתוך שהמוהל ממהר לעשות הפריעה זורק הערלה מידו. א"ו דאפילו יזרוק הערלה מידו אין בו איסור מוקצה:

4ואמנם זה יש לדחות שבדברי הגאון לא נזכר ליתן הערלה בעפר רק למול על העפר והיינו הדם יזוב על העפר, וזה שנהגו לתת הערלה בעפר אינו מדברי הגאון רק הב"י הביא זה בשם האבודרהם שכתב כן בשם אבן הירחי והד"מ הביא כן בשם הנ"י וא"כ אין מדברי הב"ח ראיה לא לאיסור ולא להיתר:

5ומדברי המהרש"ל בתשובה סימן מ' שכתב דלאחר שזרקו הערלה לתוך העפר אסור לטלטלה שהיא מוקצה כאבן, אין ראיה דודאי לאחר שנעשית מצותה וזרקה לעפר שוב היא מוקצה אבל קודם שזרקה לעפר הואיל ומצוה לזרקה לעפר והוא מימות התנאים שהרי הנ"י והרשב"א בחידושיו ליבמות בפ' הערל כתבו שכן הוא בפרקי ר"א הרי היא מוכן למצוה, ואם תאמר אם קודם לזה אינו מוקצה א"כ איך כתב רש"ל דלאחר זה יהיה מוקצה והרי רש"ל מתיר שם לטלטל כלי המילה אף אחר המילה דאין מוקצה לחצי שבת ואם הערלה לא היתה מוקצה קודם זריקתה לעפר איך תהיה אח"כ מוקצה, י"ל שרש"ל לא אמר אין מוקצה לחצי שבת אלא בדבר שיש תורת כלי עליו אלא שמלאכתו לאיסור או שיש בו חסרון כיס בהא אמרינן אין מוקצה לחצי שבת אבל דבר דלא חזי עתה כלל לשום דבר ואינו לא אוכל ולא כלי פשיטא שאסור לטלטלו. ותדע שהרי בפרק אין צדין דבעי יש מוקצה לחצי שבת קאמר כגון דאיחזי ואידחי והדר איחזי, הרי דעכ"פ בשעה שאידחי קודם שהדר איחזי ודאי אסור והיינו משום דבשעה שאידחו אין עליהם תורת אוכל ואסור לטלטלם, ולכן הערלה לאחר שנעשית מצותה ונתנה בעפר שוב לא חזיא לשום דבר והיא מוקצה:

6מכל הלין טעמי נראה לעניות דעתי שעל כל פנים לכתחלה יזהר המוהל שתכף שחתך הערלה בעודה בידו יזרקנה לעפר אבל אם אירע שזרקה מידו קודם לכן מאן דמתיר להגביה הערלה כדי לתתה בעפר לא משתבש. והיה זה שלום. דברי הד"ש: