אור נערב, נספח: הקדמות ד

1הקדמת המגיה

2אמר המגיה

3מחנה אלקים זה דור דורשיו ישמח בעושיו כמחולת מחנים. ראו עינינו כן תמהו עולים מן הארץ לנטוע שמים וכצאת השמש בצהרים אור נגה עליהם. פתח דבריהם יאיר ויזהיר מחזה שדי להקדש למדי אל גנזי רזי תורה ערוכה ושמורה ממעונות אריות מהררי נמרים מעולפת ספירים

4במסתרים מפני גוה כל היום דוה מזבח רשעים תועבה. ואף גם זאת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי ישרים דרכי ה'. ישפוט עניי עם ישפות שלום. וכי ידבר חילים יגבר. אל עמו ואל חסידיו.

5הלא חכמה תקרא לשרידי במספר שמות לשמור מזמות תעלומו' חכמה. רוממות אל בגרונם שובע שמחות נעימות בימינם. וידרכו לשונם עט סופר מהיר. דגמיר וסביר מבין פתאים העם נדהם ההולכים בחשך צרוף בכור עוני ורוב עבודה אחוז בחבלי בוז הוללות ושכלות בגלות החל הזה כרום זלות לבני אדם נבער מדעת מעת לטעת עץ החיים בתוך הגן.

6כי מדברי נרגן מראשית דגן יצא חוח בין אחים הפריא וחטאת קסם מרי כעת במרום תמריא יודע ה' ימי תמימים ודרך צדיקים מקים מעפר ארץ וים רחוקים כל הנפש לבית יעקב והמה מחושקים שוקקים לשמוע את דבר ה' והדברים עתיקים. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים כי מראש צורים אראנו וממצדיקי הרבים אשורנו. הוצק חן בשפתותם שושנים מימיהם נאמנים ממעין גנים באר מים חיים. וכיונים אל ארובותיהם שתו בשמים פיהם קוראים אל ה' והוא יענם זה יאמר לה' אני ענני במרחב כי לא שכב לבי בלילה אף רוחי בקרבי וזה יכתוב ידו לה' ממה שקדמהו סיני ועל עורות גדיי עזים שמו אותותם אשר כתבו להורותם לדורותם ברית עולם.

7וגבוה ממרחק חקה חקק וחלק מחכמתו ליראיו יאירו ברקיו משפטיו וחקיו לפקוח עינים עורות שמימיהם לא ראו מאורות לסמוך נופלים ותעלולי' תעו כמדבר מאנוש נעו

8החרשים שמעו והפסחים ירוצו ולא ייגעו והעורי' הביטו לראות במראות הצובאו' נמושות ולקוטו' עם ראשי המטו' הנה וילדיהון כעם ככהן כמוחזק כראוי הכל צפוי והרשות נתונה לראש פנה לכו נא הגברי' עשות ספרים מספרים כבוד אל לבית ישראל כי כל העדה באהבה יונק עם איש שיבה והאספסוף התאוו תאוה לתורה ולתעודה גמול ידו הדה:

9ואשמע אחרי כרוזא קרי הלא תענה אכשור דרי כי לא כחדת אמרי מארי דורא נורא עלילא בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אספרא אל חק עצות מרחוק הן הן כבשי דרחמנא מעונה אלקי קדם סלה למה זה תשאל והוא פלא. ה' צבאות עץ ומי יפר אגידה ואדברה עצמו מספר. כי לבעבור נסות אותנו מלאכיו יצוה לנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת המתקדשים והמטהרי' להבין נמהרים ולזכות את הרבים בדברי' שהן כבשונו של עולם להביא במשפט על כל נעלם שכך עלה במחשבה ונודע לכל זמן ועת לכל חפץ בכל תושיה יתגלע. והמשכיל להיטיב שתיקותיה מסתייה ידום לה' משגאת אריה. ישום וישאף ולבבו יבין דלאו כל אפייא שוין והאלקים עשה. רם ונשא שפל ואפל העקר והטפל שייראו מלפניו כי מם וסמך שבלוחות אבניו עדין תלויים ועומדי'. מתרים ומעידים בנס וקצף לבלע ולהשחית המשתמשים בתגא שלא לשמה בסם המות לעוברי רצונה לפיד בוז לעשתות שאנן תחת כל עץ רענן

10וסם חיים הם למוצאיהם על כל מוצא פי ה' הנותן ליראיו נס להסנוסס מפני קושט סלה:

11הירא את דבר ה' כל שכן שיוסיף אהבה אימה ויראה וענוה ידאג מחטאתיו ויצר לו שמא יוסיף על חטאתו פשע לשגות מאמרי דעת אלקים קדושים פן ישים אשם נפשו אחת דתו וחבל נחלתו להפשט ונתוח וכליל לאשים. יחזק במוסר לאסור אסר על מה שלא שמע מרבותיו פלס מעגלותיו וארשת שפתיו כי יפול הנופל ומי יקימנו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר אשר חלק לנסות בם אוילים מדרך עשאם.

12איכה יועם להם לבדם נר מצוה ותורה אור אשר תאור הצבועי' הללו כי כחציר מהרה ימלו בשגגת למוד עולה זדון שאול ואבדון חמת תנינים וראש פתנים ובאחת יבערו ויכסלו אחרי ההבל ויהבלו להוציא משפט מעוקל ולהביא לידי מעשה מקולקל. סורו נא מעל אהלי איש נרדם עיר פרא אדם כסיל ובער רעהו ביער מאיש שוגה ומפתי.

13הלא אמרתי אליכם איתם ונקיתי. כי יהיה חובש משתמש בבת קול מתעשר ואין כל מתנשא לאמר גמרא גמור ואם איש עני הוא בעבוטו שוכב ורוכב על חמור מתפאר בחכמה הנעלמה ושאונה ועלז בה וכל רוח אין בקרבו. והחי יתן אל לבו כי בתחבולות נעשה מלחמה בקל וחומר וגזרה שוה בחבילו' של משנה ממדבר מתנה. ומי גבר יחיה אם יהיה כסוס כפרד אין הבין חקי האלקי' עשין ולאוין מגיד דבריו בשמרם עקב רב להשלמת מצותן מן המובחר.

14מחר יעשה ה' צדקות פרזונו למשרתיו עושי רצונו על כל כבוד חופה יפרוס מפה לסעודת לויתן בחצר גינת ביתן וכל אחד נכוה מחוי קידה מזמור לתודה על זכות חברו בהלו נרו תוכו כברו כאשר הוא שם. ושמחת עולם על ראשם איש יחד פני רעהו. כל פעל ה' למענהו יחלצהו ויכבדהו יפיץ ענן אורו לראש צדיקי של עלם ועליו יציץ נזרו:

15זאת העצה היעוצה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נחת רוח לעני ונכה רוח וחרד על דברו אל יתהלל ביום מחר כי שכר מצוה מצוה אוה למושב לו. עד שיפוח היום. יצא אדם לפעלו ונרצה לו פריו בעתו זה סבתו הבית מעט כי היה דבר המלך נחוץ הכן בחוץ תליך וקשתך ועשית כל מלאכתך במקרא משנה וגמרא. ועתדה לך בשדה תפוחים ערימה של מעשים טובי. אחר ובנית ביתך בית ועד לחכמים. אם שלמים וכן רבים. יושבים על מדין בקדושה ומקבלין דין מן דין בלחישה מעוטרים בתפיליהם וגדילי' יעשו להם להתעטף באימתה ופחד. ומתבודדים כשרפים עומדים כשבת אחים גם יחד. ואם חי ה' יאמרו מפני נשר קלו מאריות גברו וקול כנפי החיות משיקות ברוך כבוד ה' אוהב צדקות והדברי' שמחים כנתינתן מסיני מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ:

16שמעוני אחי ועמי ולאומי אלי האזיני. הבינו פתאים רוזנים הקשיבו הזהרו בדבריכם ויהי אלקים עמכם. ואם ת"ח במחזה כאילים מנגחים מנצחים זה את זה. לא לכם ולנו לאמר זכור ושמור שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. הלא לאלקים פתרונים האמונים עלי פשר דבר לא לזרות ולא להבר. הלא צבא לאנוש עלי ארץ ועדות ה' נאמנה נודעת לאזן שמעת. היושבת בגנים חברים מקשיבים בקרב חכמים תלין:

17אם רוח המושל לכל כושל והמה מתנבאים יקימון מלי בקמים עלי הגם שאול בנביאים. זאת תענה ומי אביהם. אחר כוונת הלב הן הם הדברים. ואני בתומי למשופטי אתחנן. ידין את כל דברי האגרת הזאת לכף זכות במהות ואיכות. אם לא מדאגה מדבר נפשי שמתני מזכיר ומזהיר. משכילי עמי נדיב. חביב אדם שנברא בצלם אלם צדק ידבר משרים ישפוט. כי לא גבה לבי כל חושי בי ולא רמו עיני מפני אלקים זה סיני. ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות. את המלך ה' צבאות. כי ראתה שפחה וצדקה ממני. ונקלותי עוד מזאת ושפלתי מארץ אדבר לכבוד אלקינו שוכן בציון. והוא רחום יכפר עון: