אור נערב, חלק א ה

1ויותר מזה הנדרש בפרק הקודם, הפליא לדבר בספר הזהר פרשת קדושים וזו לשונו,

2"ולפני עור לא תתן מכשול,

3במאן דלא מטי להוראה ואורי קאמרן,

4כמה דתנינן

5דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה,

6והאי אעבר משום לפני עור לא תתן מכשול

7בגין דכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי.

8דתנינן

9מאן דאזיל באורח מישר באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות, אית ליה חולקא בעלמא דאתי,

10דההוא מלה דנפק מפומיה אזלא ושטא בעלמא וסלקא לעילא

11וכמה עילאין קדישין מתחברין בההיא מלה וסלקא בארח מישר, ואתעטר בעטרא קדישא

12ואסתחי בנהרא דעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן

13ואתקבל ביה ואשתאיב בגויה

14ואתנטע סחרניה דההוא נהר אילנא עילאה,

15וכדין נגיד ונפיק נהורא עילאה, ואתעטר ביה בההוא בר נש כל יומא כמה דאתערנא.

16ומאן דלעי באורייתא ולא ידע לאשתדלא בה בארח מישר, ההוא מלה סלקא וסאטי ארחין, ולית מאן דאתחבר ביה,

17כלא דחיין ליה לבר, ואזיל ושאט בעלמא, ואזיל ושאט ולא אשכח אתר, מאן גרים ליה האי, ההוא דסאטי ליה מארח מישר,

18הדא הוא דכתיב ולפני עור לא תתן מכשול,

19בגין כך ויראת מאלהיך אני ה׳‎.

20ומאן דתאובתיה למילעי באורייתא ולא אשכח מאן דאוליף ליה,

21והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה, ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע,

22כל מלה ומלה סלקא,

23וקב״ה חדי בההיא מלה, וקביל לה ונטע לה סחרניה דההוא נחלא,

24ואתעבדו מאלין מלין אלנין רברבין ואקרון ערבי נחל,

25הדא הוא דכתיב באהבתה תשגה תמיד.

26ודוד מלכא אמר

27הורני ה׳‎ דרך חקיך

28זכאין אינון דידעין ארחוי דאורייתא, ומשתדלי בה בארח מישר,

29דאינון נטעין אילנין דחיין לעילא דכלהו אסוותא,

30ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו,

31וכי אית תורה דלאו איהו אמת,

32אין

33כגוונא דאמרן,

34דאורי מאן דלא ידע, ולאו איהו קשוט, והאי דאוליף מנה אוליף מלה דלאו איהי אמת,

35ובגי״כ תורת אמת היתה בפיהו.

36ועם כל דא, מבעי ליה לבר נש למילף מילי דאורייתא מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע, בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע,

37ולבתר ישתכח דאזיל בה באורייתא בארח קשוט

38תא חזי ישתדל למילף בר נש לעלמין באורייתא ובפקודוי, אפילו דלא עביד לשמה, דמתוך שלא לשמה בא לשמה", עכ״ל:

39והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי עם היות נזק הטעות מרובה, עם כל זה היינו דווקא למי שלא הגיע להוראה ומורה, אבל לענין למידת עצמו אינו נמשך מן הטעות נזק כלל, אדרבא יש לו שכר אלא שאין שכרו מרובה כשכר העומד על אמתת הדברים. ויש בהם חלוק מה שבין אילן סרק לשאר אילנות העושין פירות, והענין הוא, כי הקדושה מתרבה ועושה פירות, ואור הנשפע על ידי התורה האמיתית, ר״ל היודע הסודות ושונה בהם לעולם וכן שאר חלקי התורה, אין ספק שישפיע שפע שיהיה אותו השפע והאור הנברא עומד לעולם ועושה פירות לו ולדורות, כענין דכתיב (שמות לד ז׳‎), "נצר חסד לאלפים" פירוש שומר החסד לאלף דור, כענין זכות אבות וכיוצא. ועצם המצוה שהוא האור ההוא העיקר שמור לו לעולם הבא, והוא יושב ונהנה שם.

40מה שאין כן אילן סרק שאינו עושה פירות, והטעם, כי הקליפה אינה עושה פירות, וכן זה שלומד בטעות ושגיאה הנה מזה חוייב לנטות הלמוד ההוא אחר החצונים, ואינו עושה פירות כחיצונים ממש. וכן הם סביב הנחל, כי הנחל הוא היסוד מקום הרזים, כי או״ר ר״ז אקרי והכי סליק, והיינו אור הנגנז לצדיקים, והיינו סוד ה׳‎ ליריאיו ובריתו, והיינו יסוד סוד יה. והכלל, כי סבב הנחל הזה שהיא קליפה דקה, שעליה נאמר "ונגה לו סביב", והיינו ערלה שאינה נכרתת אלא היא בפריעה כמבואר, והוא סיוע וגדר וכסות אל האילן העושה פירות, ולכן ערבי נחל הם סביב לנחל ושם נהנים. וכן אלו הטועים כיוצא בזה הם עושים אילנות שם, וקב״ה חדי בהו שסוף סוף תועלת ונוי אל הנחל היות בו ערבים כזה והם נאגדים בלולב.

41ועתה מי יתן ונזכה אל היות לנו חלק גם בערבים ההם כי הכל נוי הלולב, ולכן נאמר "באהבתה תשגה תמיד" כדפירשנו, וערבה מעכבת בלולב ודאי,

42ולפי שסביב הנחל הזה ערבים אלו אי אפשר לעמוד על מוח האגוז אם לא יכנס דרך הקליפה. והיינו ודרך חיים תוכחות מוסר, אותם התוכחות שהם קליפי האגוז הם דרך החיים בהכרח הגמור, ומאלה נזכה אל אילני הפירות, ואי אפשר שלא נשיג באחד מהם:

43וגם מתוך המאמר הזה מתבאר, כי גם אם לא ימצא האדם מי שילמד לו כראוי שלא מפני זה ימנע עצמו מעסק התורה, שסוף סוף שכר למוד בידו ובזה יזכה אל האמת, שלא כדעת שאר הכתות שזכרנו פרק ג׳‎ וכדפירשנו שם: