אור ישראל, שערי אור ו

1הנה ערכנו פה. חבל גאונים וחסידים קדושים ומקובלים. אשר הזהירו מאוד על הלימוד בספרי יראה ומוסר. כי הוא חוב קדוש על כל אדם לקבוע עת ללמוד בכל יום ספרי יראה ומוסר. ויש אשר הגדישו את המדה. ללמוד בספרי מוסר פעמים בכל יום ערב ובקר. ובשם הגאון החסיד זצוק"ל. כתבו ללמוד ספרי מוסר כמה פעמים בכל יום. ויש גאונים וחסידים. אשר הנהיגו את לימוד המוסר בישיבותיהם. ישיבות גדולות לאלקים. ללמוד ספרי מוסר עם בני הישיבה. ומלבד זה הנה כל הגאונים והחסידים אשר עמלו לחבר ספרי מוסר. הנה פעולתם תעיד על פני דעתם והשקפתם בדבר לימוד המוסר. כי הלא כל כונתם היתה למען אשר בספריהם יהגו וילמדו. ליראה את ה' ית"ש לאהבה אותו ולדבקה בו:

2וכאשר נשכיל ונתבונן בינה. כי הנה כל הגאונים והחסידים הנ"ל. אשר הזהירו מאוד על לימוד המוסר. המה היו לפנים. והיו בדור מלא דעה את ה' בתורה ויראה. כמעט כל העם מקטנם ועד גדולם. היו משלומי אמוני ישראל. כי נאמנה את אל רוחם. המדעים היו מוזרים עוד בימים ההם. וכל השכלתם לא היה כי אם השכל וידע את ה' ית"ש. וע"כ התורה ועבודת ה' ית"ש. היתה במעלה עליונה מאוד. חכמי התורה ויראי ה'. נחלו כבוד וגדולה. תפארת ותהלה. לא קנאו אז בהוללים ולא בעושי עולה. כי אם קנאו ביראת ה' כל היום. רוח העת החדשה. אשר יכנו היום בשם רוח הזמן. עוד לא נראה ולא נשמע בארץ. כ"א רוח דעת ויראת ה'. ובכ"ז מצאו הגאונים והחסידים ההם. את לימוד המוסר. לדבר נחוץ ומוכרח אל האדם. ליסוד חיי הנפש:

3ומה גם אחרי אשר ברבות הימים ושינוי העתים. חדשות נהיה בארץ. והנה רוח והנה רעש. והנה רוח גדולה באה בסופה וסערה. ותגע בפינות הבית בית ה׳ ואהלי יעקב. התורה והעבודה רגזו ממקומם. יסודותיהם החלו להתמוטט. ועמודיהם התפלצון. חולל תפארתה של תורה. והורד עדי היראה. צדיק נעזב. וסר מרע משתולל. יראי ה׳ יתחבאו בנקרות הצורים. ישוחו וימעטו מיום אל יום. ומעת לעת כלבוש יחליפו ויחלופו. המון תמורות וצבא חליפות. במצב התורה ועבודת ה׳ ית״ש. ותרד מטה מטה אחורנית . וא״כ מה נורא החוב של לימוד המוסר. להעיר ולעורר יראת ה׳ בקרב האדם. ואשר כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו:

4וכן מה שכתב הגאון החסיד מרנא יהונתן זצוק״ל בעל אורים ותומים. כי נהג ללמוד עם תלמידיו בחורים בני הישיבה ספרי מוסר. וכתב למען לא יהיו בעוה״ר בחורים נעדרים מיראה. והולכים אחר הבל עולם כנ״ל. הנה אמת מה נהדר ומה נכבד הדבר הזה. להדריך בני הנעורים ללימוד המוסר. למען יהיו הנטיעים מגודלים מנעוריהם ביראת ה׳ ית״ש. ואם הגאון החסיד הנ״ל אמר כן בדורו לפני מאה וחמשים שנה. עת אשר התורה והיראה עמדה במעלה רמה. וכבר הכיר לדעת את רוח בני הנעורים. כי בקל ינועו וינודו. לכל אשר יהיו רוחם ללכת. כנוע עצי יער מפני רוח. וע״כ יעץ משרים . להדריך אותם במעגלי יושר. עם לימוד המוסר. שלא יהיו בחורים נעדרים מיראה והולכים אחר הבל עולם. רק התורה והיראה יהיו אצלם תמים יחדיו. וכן הנהיג אחריו הגאון החסיד מהר״מ סופר זצוק״ל. את לימוד המוסר בישיבתו הרמתה כנ"ל:

5עתה מה נאמר ומה נדבר. כאשר נשקיף בעין הבחינה. מה בין רוח הדורות ההם. לרוח הדור הזה. מה גדול ומה נורא החובה לקבוע לימוד המוסר בכל הישיבות הגדולות. להשריש גזעם ביראת ה׳ ית״ש. ולכל מדה נכונה. בעוד כפתם רעננה. ויהיו כגפן פוריה . בתורה ויראת ה׳ יתברך שמו. ומדות ישרות:

6והנה בגמ׳ ב״ב דך ח׳ דרשו חז״ל. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין כו׳ . ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אלו מלמדי חנוקות כו׳. ופרש"י מלמדי תינוקות מצדיקי רבים הן. שמלמדין ומחנכין אותן בדרך טובה עכ״ל. הרי כי רש"י ז״ל הוסיף עם הלימוד. שמחנכין אותן בדרך טובה:

7אולם לתמהון לבב נראה את אשר לא פללנו. כי הסגולה היקרה הזאת. של לימוד בספרי יראה ומוסר. אשר הכינו לפנינו החסידים חכמי המוסר. לגהות צרי ומזור לכל חלי וכל מדוי הנפש. ויסודתה בהררי קדש בדברי חז״ל. וכן בדרכי השכל. וכמה גאונים וחסידים הזהירו למאוד על הלימוד בספרי יראה כנ״ל. הנה הלימוד היקר הזה נשכח כמת מלב. ענן סתרה וערפל חתולתה. וגורלה הוא כגורל איש מסכן וחכם. אשר בכח חכמתו הוא. למלט את העיר הקטנה מיד מלך גדול הסובב אותה ללכדה . ועליו אמר שלמה המלך ע״ה בחכמתו קהלת ע׳. ואדם לא זכר את המסכן ההוא. וכן הוא גורל הלימוד היקר של ספרי יראה ומוסר אשר ישועה ומרפא בכנפיה. ויש בכחה למלט נפש האדם מיד שאול סלה. ובכ"ז אין איש שם על לב לזכור את הסגולה היקרה הזאת. אשר בה יוכל להיות נושע תשועת עולמים. הן בעלי עסק עמוסי הטרדה. והן היושבים לפני ה׳ באהלי תורה. לא ימושו לנפשם. להפריש שעה קלה בכל יום. ללמוד בספרי יראה ומוסר. אף כי גם הלימוד הזה של ספרי יראה. הן הן גופי תורה:

8ובכן מחשבתם הטובה וכונתם הרצויה. של הגאונים החסידים מחברי ספרי יראה ומוסר. אשר עמלו ויגעו לזכות את הרבים. לפנות הדרך ולישר המסילה לעבודת ה׳ ית"ש. ללמד חכמה ומוסר. עצה ותושיה. יראת ה׳ וענות צדק. וכל מדה נכונה. כמעט עלה בתוהו כי ספריהם הקדושים מונחים בקרן זוית. אין דורש ואין מבקש. כי אם שרידים אשר ד׳ קורא. ורק איזה מהן העתיקי לשפה המדוברת. והיה להמוני עם ולנשים לקרות בהן. אכן מאז פרו וישרצו וירבו ויעצמו ספרים החיצונים בשפה זו. כמעט חדלו ספרי מוסר להיות להם מהלכים גם אצל המוני עם. ובכן רבה העזובה על פני לימוד היראה. וכמעט נכחד מתחת שמי ה':

9וכאשר נחקורה לדעת סיבת הדבר. בשל מי הרעה הזאת. הלימוד היקר הזה של ספרי מוסר. המלמד לאדם חכמה ודעת ויראת ה'. צדק ומשרים. וכל מדה יקרה וחמודה. מדוע כה נעזב ונוטש. ואין לה מהלכים בין החיים. אכן נמצא כי מלבד המונעים אשר זכר בס' דברי יהושע. העוצרים בעד האדם לבל יטעם ויראה בטוב הלימוד היקר הזה ע"ש. אכן עוד סיבות להנה. אשר יגדרו את דרכה בגזית. לבל תעבור בה רגל איש. והמה עקרים גשמית ורוחנית:

10סיבה הגשמית היא. כי הלא לימוד המוסר הוא בתור רפואה למחלת הנפש. ובהכרח צריך שתקדם בקרב לבב האדם. ההכרה לידע כי הנפש חולה מאוד. ואחרי כך החפץ והרצון לבקש מזור למחלתו. והוא לבקש רצון ה' להתקרב לעבודתו ית"ש. ולזה גופה הלא נדרש חשבונות רבים מחשבון הנפש. ובאין מוסר הלא אין חשבון ודעת. ומאין יולד בקרבו ההכרה וההתעוררות הזאת לראשונה. בלא לימוד המוסר. ובאין מעיר ומעורר:

11זאת שנית כי עצם הסגולה של לימוד המוסר. אם כי כוללת חשבונות רבים. אולם ידוע כי היסוד בה הוא חשבון הנפש מיראת העונש לחשוב חשבונו של עולם. כי הלא צבא לאנוש עלי ארץ. כל עומת שבא כן ילך. כאשר יצא מבטן ערום. כן ישוב ללכת. ולזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו. וכי יפקוד אלקי המשפט על כל נעלם. וכמו ששנו חז"ל בריש פ"ג דאבות הסתכל בשלשה דברים כו'. הנה הלימוד וההתבוננות בענינים האלה. בהשקפה הראשונה הם דרך תוגה ועצב. וכל ישע וחפץ האדם הוא להיות בשמחה וטוב לב תמיד. להסיר דאגה מלבבו. ולהעביר יגון מבשרו ולחיות בשלוה. וע"כ לא יחפוץ לנגוע אף בקצה לימוד המוסר. מבלי התעצב אל לבו ולמרר את רוחו:

12אם כי האמת לא כן הוא. כי הרפואה הזאת של לימוד המוסר. היא תחילתה מר וסופה מתוק. כי כאשר ירגיל האדם את עצמו ללמוד בספרי מוסר. אז בעיניו יראה ולבבו יבין. כי לשמחה מה זה עושה. ולשוא הוא להיות עוצם עיניו מראות ברע. אשר יקרה אותו באחרית הימים. ולילך כעור באפילה. אחרי אשר אין מנוס ומפלט להנצל מזה. וכמו שאמרו חז"ל בפ"ד דאבות. בע"כ אתה מת ובע"כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ונהפוך הוא כי ישמח בחלקו ויגיל ברעדה. אשר נפקחו עיניו לדעת טוב ורע. להיות רואה את הנולד. ולקיים את פני הרעה בכל מה שאפשר:

13אולם סיבת הרוחנית היא פשוטה. כי זאת היא עצת היצר. הוא המלך גדול הסובב את העיר הקטנה. היא הגויה עם המון כוחותיה ובונה עליה מצודים לכבוש אותה וללכדה ומצודתו פרושה על כל החיים. ויען כי אך יראת ה' היא כחצים ביד גבור. ללחום את מושל. ולעמוד כנגדו במערכות קרב. ולימוד המוסר הוא המשפיע שפע יראת ה'. כי על כן הוא נצב בפני האדם לשען. על יד דרך לימוד היראה והמוסר למען ילך חשכים ואין נוגה. וברוב איולתו ישגה. באין חכמה ומוסר. באין חשבון ודעת. מה שהיה ומה שיהיה לאחרונה. ובכן נקל לו לצודד בני אדם במכמרתו כדגי הים. וכאסוף בצים עזובות. באין מציל ומושיע:

14וביותר כי הנה מתהלוכות דרכי היצר ערמתו ותחבולותיו הוא. כי אף כאשר תגבר ימינו על האדם. ללכוד אותו במצודה. להתעותו מדרך הטוב. להוליכו עקלקלות בתוהו לא דרך. ולמשול עליו ממשל רב כרצונו. ואף אם כבר חלפו שנים רבות וכן נגוזו ועבר. בכ"ז עוד ירא ומפחד תמיד. ואינו בטוח עם האדם. כי אכן רוח היא באנוש והבחירה בידו. ופן יפקח עיני שכלו. וירצה לצאת מתוך ההפכה. כי ישוב ונחם על הרעה. וימלט על נפשו. ואז יעלה כל עמלו בתהו. כי על כן יתן עליו שבעה עינים. ויפקיד עליו שומרים. לשמור מפניו את דרך עץ החיים. לשמור את עקבותיו. ולספור את צעדי רגליו. לבל יברח וימלט מידו כצפור מפח:

15וכי נתפלא איפוא. במה כחו גדול לכלוא את רוח האדם. לשמור עליו לבל יזורר ויתנער מעפר חומריותו. להתעורר לצאת מעמק עכור אל פתח תקוה. אכן הוא מובן עם מש"כ בס' מסילת ישרים פ"ב וז"ל. ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצה"ר וערמתו. להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם. עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאלולי שמים לבם כמעט קט על דרכיהם. ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם כו'. והרי זה מעין עצת פרעה הרשע. שאמר תכבד העבודה כו'. היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות. בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת. כן היא עצת יצה"ר ממש על האדם:

16והנה החסיד זצוק"ל סתם ולא פירש. דבר ענין הכבדת העבודה על לבות בני האדם. מהו העבודה הזאת. אולם נראה כי זהו כולל שני דברים. א' הטפול והטרדה בעסקי התבל. את ההכרחיות למצוא טרף בית. ובקשת המותרות. כי האדם שקוע בטרדה הזאת בכל לבו נפש. לאסוף ולכנוס ענין. ולהרבות מקנה וקנין. ואין קץ לכל עמלו. כי אין לחמדה הזאת מדה. ואין לתשוקה זו גבול. וכמו שאמרו חז"ל. אין אדם מת וחצי תאותו בידו. יש לו מנה מבקש מאתים כו':

17השנית היא טרדת האדם עם יצרו. וכמו שאמרו חז"ל ביומא דף ל"ה. נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי כו' ע"ש. כי אין לך דבר שמטריד את האדם ומבלבל את דעתו כמו טרדת היצר. אשר יסיתהו לילך אחר ההבל. בדרכי לבו ובמראה עיניו. לכל אשר ישאהו רות תאותו ללכת. ומדותיו הפחותות לכלה ולהשחית ומשתי אלה טרדת עסקי התבל. וטרדת היצר. האדם מוכה בעורון ובתמהון לבב. ונתון כמו בתוך כף הקלע. ראשו עליו כגלגל ולבו סחרחר. טח עיניו מראות ולבו מלהשכיל. הוא הכבדת העבודה על לבות בני האדם שכתב החסיד הנ"ל:

18ועכ"פ אחרי אשר כל עמל היצה"ר ערמתו ותחבולותיו הוא. להפיל תרדמה על האדם. ולשמור עליו לבל יפקח את עיני שכלו. לדעת טוב ורע ולהתעורר להוציא ממסגר נפשו. כי יכביד עבודתו בתמידות על לבו. עד שלא ישאר לו ריוח להתבונן ולהסתכל על דרכיו. וכמש"כ בס' מס"י כנ"ל. ולזה מובן מאליו. כי לימוד המוסר הוא כקוץ מכאיב בעיני היצה"ר. כי על ידי זה תפרע כל עצתו וכל חכמתו תתבלע. כי הלא כל פרי לימוד המוסר הוא דרכי החשבון מחשבונו של עולם. וההתבוננות ביראת ה' ית"ש. ומה גם אם האדם יתן אל לבו. לקבוע לו עת בכל יום. ללמוד ספרי יראה ומוסר. כי אז לשוא שקד שומר. לשמור מפניו את דרך עץ החיים. כי כאשר יתפעל נפשו ביראת ה'. ויתבונן על דרכיו. יהרס את המצודה ויגדע את המסגרות. ויהי הדרך פתוחה לפניו. לנוס ולהמלט על נפשו להנצל כצבי מיד. להתנחם על רעתו. ולשוב אל ד' ית"ש. כי ע"כ מובן מאיליו. כי היצה"ר יצא נגד לימוד המוסר. בכח גדול וביד חזקה. ולא יבצר ממנו ליקח כל האמצעים. להסב לב האדם אחורנית מלימוד היראה והמוסר. אם בטענות שדופות קדים. או בשאר דרכים אשר נכונו לפניו. לחסום את דרכה. ולגדור את נתיבותיה בגזית. לבל תעבור בה רגל איש:

19אמנם אין לך דבר שעומד בפני דרכי החכמה. האדם בחכמתו ירגיז גם את הארי מסובכו וילכדהו במצודה. גם את התנים הגדול יענהו בחכה. ומה גם לצודד לבב בשר. למשוך אותו בחבלי היראה והמוסר. לטוב לו כל הימים. ועל כן לו עמדו תומכים בימין לימוד היראה והמוסר. לתמכה ולסעדה בחכמה ועצה. לא היתה כל כך כלה ונחרצה. כי כל דבר טוב ומועיל רק בחבלי עצה ותחבולה יתמך. כאשר כן עמלו בונים תמיד. לתורה ולתעודה לתמכה ולסעדה. אולם על פני הענין הנשגב הלזה של לימוד היראה והמוסר. שכנה דומיה חרישית ושלות השקט. באפס מעיר ומעורר. אין מחזיק בידה. ואין תומך גורלה. לא בדבור ולא במעשה. אין חזון נפרץ. אין מוכיח בשער. ואין מבשר צדק בקהל רב לאמר. זה הדרך לכו בו. אכלו מפרי פי ספרי היראה והמוסר. ותאורנה עיניכם ותחי נפשיכם. למען סור משאול מטה. ולשבוע בנעימות ביקר ועדן נצח: