אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא שסט

1ופשטינא שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל דבר שמסור לעדה ולעדים פרט לאבן שיצאת מתחת ידי עדים שהוא פטור. והא הכא שבת וריפוי כתיבא ש"מ יש אומד לנזקין ש"מ:

2[שם] תניא הכהו על עינו וסמאה על אזנו וחידשו עבד יוצא בהן לחירות. כנגד עיניו שהכה בכותל כנגד עיניו של זה ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות. המבעית את חבירו פטור מד"א וחייב בד"ש כיצד תקע באזנו וחירשו פטור אחזו ותקע באזנו חייב דמעשה בידים הוא:

3[שם] תניא חמשה דברים נזק צעד ובושת אומדין אותו ונותנין לו מיד. ריפוי ושבת עד שיתרפא כלומר צריכין ב"ד לאמוד כמה ראוי להיות נופל למשכב מחולי זה ומחייבין את זה ליתן לו כל ריפויו מיד ושבתו ומזונותיו הצריכין לו עד שיתרפא. אמדוהו והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמה שאמדוהו. אמדוהו והבריא לזמן מועט והם אמדוהו לזמן מרובה נותנין לו כ"ז שאמדוהו. מסייע ליה לרבא דאמר רבא האי מאן דאמדוהו לכולי יומא ואיתרפא לפלגא דיומא ועביד עבידתא יהיב ליה דמי דכוליה יומא משמיא הוא דרחמי עליה. במתני' סטרו נותן לו מאתים זוז פי' סטרו על הלחי כמו הסוטר לועו של ישראל כאילו לוע של שכינה בסנהדרין . לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז. צרם אזנו פי' עקם משך ל"א פגם. תלש בשערו נותן לו ארבע מאות זוז: