אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רסח
אור זרוע · Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 268
Open in the reader →1הילכך כל האומנין שומרי שכר הן. וכן אם א"ל הבא מעות וטול את שלך נמי שומר שכר הוי אבל א"ל גמרתיו או שא"ל טול את שלך והבא מעות הוי שומר חנם. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל:
2[דף פ"א ע"א] איבעיא להו הא דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא אחר ימי שאילתה פטור. פטור משואל מאונסין וחייב כשומר שכר בגניבה ואבידה . אמר אמימר מסתברא פטור משואל וחייב כשומר שכר הואיל ונהנה בשאילה מהנה להיית עליה כשומר שכר עד שתגיע ליד בעלים. תניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן לשגרו לבית חמיו סבלונו' לארוסתו וא"ל אם מקבלים אותו ממני אני אתן לך דמיהן ואם לאו אני נותן לך כפי טובת הנאה שבהן שיחזיקו לי טובה בסבלונות ונאנסו בהליכה חייב ובחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר. פירש"י זצ"ל וקצץ דמים ומישכן לשם לקיחה הרי הן לקוחין בידו עד שיודע שאינם לקוחין. וה"נ אמרינן בהמוכר את הספינה אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן על מנת לבקרו ואם אין בו מום יקחנו ונאנס בידו חייב והוא דקייצי דמיה: בחזירה פטור מן האונסין מפני שהוא בחזירה כנושא שכר ולא כשואל. ומה נשיאות שכרו הואיל ונהנה שנתפאר בהן. והיינו כוותיה דאמימר דאע"ג דיהיב ליה מידי כפי טובת הנאה שבהן הוי עלייהו כשומר שכר לאחר שכלתה שמירת המקח הואיל ונהנה. וכ"ש גבי שאלה דלא יהיב ליה מידי: