אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא כז
אור זרוע · Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 27
Open in the reader →1מיכן יש ללמוד שאם ראובן חייב לשמעון חוב הידוע ואמר ראובן לשמעון טול מנה זה וזכה בו ללוי שאני חייב לו וקבל שמעון המנה מיד ראובן בשתיקה ולאחר שקיבל אמר לעצמי זכיתי בו בעבור חוב שאתה חייב לי זכה שמעון במנה ונאמן לומר שלעצמו זכה בו שהרי נכסי ראובן כלפי שמעון ולוי כהפקר הם לפי החוב שחייב להם וכשם שגבי מציאה נאמן לומר לעצמי זכיתי אף על פי שראובן הראה לו את המציאה הכא נמי אע"פ שראובן אמר לו טול מנה זה וזכה בו ללוי נאמן שמעון לומר שזכה בו לעצמו וזכייתו זכיה היא ואין לו ללוי על שמעון כלום. כך נראה בעיני אני המחבר:
2[שם] נטל מקצת פיאה וזרק לו על השאר אין לו בה כלום נפלו לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה הימנו פי' רבינו תם זצ"ל דאפי' רשע לא מיקרי שאין הפקר ומציאה מצויין לו במקום אחר ולא דמי לההיא דפ' האומר דרב גידל הוה מהפך בההיא ארעא אזל ר' אבא זבנה דמייתי עלה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו רשע דהתם במקח וממכר עסקינן שימצא קרקע אחריתי למיזבן הילכך לא הוה ליה לזבוני ארעא דהפיך בה רב גידל. אבל הפקר ומציאה לא שכיחי הילכך אפי' רשע לא מיקרי. וההיא דפ' לא יחפור דאמר התם מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג התם הוי כמו שכירות ומקח וממכר שיכול להשתכר במקום אחר הכא נמי יכול לפרוס מצודתו במקום אחר. הילכך נראה בעיני דהואיל שבזה הדבר תלוי דכל היכא שיכול להשתכר במקום אחר שאז מעכבין עליו ונקרא רשע: