אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ח

1הילכך נסמוך על דברי הגאונים שפסקו הלכה כרב ששת דהילך פטור:

2ונראה בעיני דלא הוי הילך אלא היכא שמחזיר לו אותם מעות עצמם שהלווהו או אותו פקדון עצמו שהפקיד בידו או אותה בהמה עצמה שהשאילו אבל אם אמר לו אין לך בידי אלא חמישים והילך חמישים והם מעות אחרים או שאמר לו חדא אין ודאי בעירן שאלה מתה והילך דמיה או בהמה אחרת אין זה הילך וחייב שבועה אפי' לרב ששת שכך פי' רש"י זצ"ל בדברי ר' חייא והילך לא הוצאתים והן שלך בכל מקום שהן ועל זה פליג רב ששת ואמר הילך פטור. אבל אי הוה מודה שהוציא והוה יהיב ליה חמשין אחריני בהא מודה רב ששת דחייב דאין זה הילך. וא"ת מאי פריך גבי סילעין דינרין והא השטר כיון דמודה ביה כהילך דמי. לישני ליה כגון שהוציא אותם סלעין שהלוהו ומחזיר לו אחריני דהשתא לאו הילך הוא. ההיא לא קשיא כדפירש רש"י זצ"ל הילך הוא שהרי הקרקעות משועבדות על כך הילכך הויא ליה הילך שבשעה שהלוהו וכתב לו השטר בההיא שעתא נשתעבדו לו נכסי לוה למלוה והוה ליה כאילו קרקע זו הלוהו והוי הילך וכן לקמן דפריך למ"ד הילך פטור קרקע אמאי איצטרך קרא למעוטי משבועה הא כל קרקע הילך הוא התם נמי כשתובע אותו מכרת לי אלו שני קרקעות והוא משיב לו לא מכרתי לך אלא אחת (התם נמי כשתובע אותו מכרת לי אלו שני קרקעות והוא משיב לו לא מכרתי לך אלא אחת) התם נמי מעידן דקנייה מיניה הוה ליה כמפקיד הקרקע בידיה הילכך איתבריר לן דלא מיקרי הילך אלא היכא שמחזיר לו אותו דבר עצמו מה שהלוהו או מה שהפקיד אצלו:

3[שם ע"ב] מיתיבי סלעין דינרין מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש ר' שמעון בן אלעזר אומר הואיל ומודה במקצת הטענה ישבע ר' עקיבא אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור וכו' עד אי נמי משום דהוה ליה שטר שיעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות: