אור זרוע, חלק א יד

1[א]

2החשוד על השפחה ונשתחררה או על (הגיורת) [הנכרית] ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו.

3[ב]

4החשוד על אשת איש ע"י קלא דפסיק והוציאה בעלה בעבור אותו הקול הרי חשוד זה לא יכנוס לכתחילה ואם כנס לא יוציא. ואע"ג דאין לה בנים מן הראשון.

5[ג]

6אבל אם היה חשוד עליה ע"י קלא דלא פסיק הרי ב"ד מוציאין אותה מבעלה עבור זה הקול והחשוד לא יכנוס ואם כנס יוציא עבור זה הקול.

7[ד]

8אם אין לה בנים מן הראשון אבל אם יש לה בנים מן הראשון לא תצא.

9[ה]

10ואם יש כאן עידי טומאה על קול הראשון שראוה שזינתה אפי' יש לה כמה בנים מן הראשון תצא ואפי' הוציאה ע"י קלא (דלא) דפסיק תצא כשבאו עידי טומאה כך הלכה לשיטת רש"י מיהו לא קיי"ל דכי אלא כפר"ח ור"ת זצ"ל וה"ג.

11[ו]

12שלעולם אין מוציאין אשה מבעלה ע"י שום קול אלא עד שיראו כמנהג המנאפים כדברי פר"ח וכדברי ר"ת.

13[ז]

14והיכא שהבעל הוציאה ע"י קלא דפסיק ה"ז דחשוד לא יכנוס ואם כנס לא יוציא אע"ג דאין לה בנים מן החשוד

15[ח]

16ואם באו עידי טומאה אע"ג דיש לה בנים תצא

17[ט]

18אבל אם הוציאה ע"י קלא דלא פסיק אפילו אם כנס החשוד ה"ז יוציא אם אין לה בנים מן החשוד אבל אם יש לה לא תצא.

19[י]

20ואם באו עידי טומאה אפי' יש לה כמה בנים מן החשוד תצא. והיכי דמי קלא דלא פסיק כגון שהיה הקול יוצא יום וחצי שלא יצא באותו יום וחצי קול אחר לומר שקר הוא הלעז וכגון דליכא אויבים אבל אם יצא קול אחר להכחיש את הלעז שלא מחמת יראה או אם איכא אויבים אם כנס לא יוציא כדין קלא דפסיק:

21[א]

22תנן דנטען על השפחה ונשתחרר' או על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו פי' לכתחילה לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה קול ראשון.

23[ב]

24תנן הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא. אמר רב ובעדים פי' הא דתנן יוציא זה החשוד שכנסה כגון שבאו עדים על קול הראשון שראוה שזינתה. אבל אם לא באו עידי טומאה והוציאה הבעל מחמת זה הקול לכתחילה לא יכנוס אע"ג דאפסקיה אחר לקלא ואם כנס לא יוציא כדשנינן ברייתא דרב ששת מיתיבי בד"א כשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ואם באו עידי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא. פירש"י בד"א דאם כנס הנטען יוציא כשאין לה בנים מן הראשון. אבל יש לה בנים מן הראשון לא תצא דכי מפקי' לה קא מחזקינן לקלא קמא ועבדי' להו ממזרים [ואם באו כו'] אלמא אין לה בנים בלא עדים נמי מפקינן. ושנינן דתני מתנייתא רבי הוא דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר א"ר הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה א"ר הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים הפוכים תחת המיטה א"ר הואיל ומכוער דדבר תצא ופירש"י ואיבעית אימא בלא בנים לא נפקא בלא (בנים) [עדים] והני מתנייתא דאמרי' (בפ"ק) [נפקא] ר' אמרינהו דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהו ואסקי' הלכתא כותיה דרב בקלא דפסיק פי' דלא מפקינן אשה מבעלה ואם כנסה הנטען מוציאין אותה הימנו אע"ג דיש לה בנים מן הראשון אבל אם היה קלא דפסיק ולא באו עדים והוציאה דבעל מעצמו הרי הנטען לא יכנוס ואם כנס לא יוציא אע"ג דאין לה בנים מן הראשון

25[ג]

26והלכתא כותיה דר' כקלא דלא פסיק דאע"ג דליכא עדים מוציאין אותה מבעלה ואם כנס הנטען יוציא

27[ד]

28כשאין לה בנים מן הראשון אבל יש לה בנים מן הראשון לא תצא

29[ה]

30ואם באו עידי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא זו שיטת רש"י

31[ו]

32אבל רבי' חננאל זצ"ל פי' דלעולם לא מפקי' אשה מבעלה בעבור שום קול של כיעור אלא עד שיבואו עדים ויעידו שראו כמנהג מנאפיס כדגרסי' בהשוכר את הפועלים ובמסכת מכות פ"ק ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר במנאפים משיראו מנהג מנאפים.

33[ז]

34אבל אם היה קלא דפסיק והוציאה בעלה בעבור האי קלא בהא קי"ל כרב דאם כנסה דנטען לא תצא אע"ג דאין לה בנים מן הנטען

35[ח]

36ואם באו עידי טומאה אע"ג דיש לה כמה בנים מן הנטען תצא וכן פיר"ת זצ"ל כל הסוגיא בפר"ח וכן בה"ג מיהו מה שפי' בה"ג דאין מוציאין אשה מבעלה עד שיראה כמכחול בשפופרת הא לא קיימא הכי אלא כשיראו מנהג מנאפים מוציאין אשה מבעלה כדפרי' לעיל:

37[ט]

38והא דפסקי' הלכה כרבי בקלא דלא [פסיק] היינו שהוציאה בעלה מעצמו ע"י קלא דלא פסיק הרי נטען לא יכנוס ואם כנס מוציאין מידו אם אין להכניס מן הנטען אבל יש לה בנים מן הנטען לא תצא אפי' בקלא דלא פסיק.

39[י]

40ואם באו עידי טומאה אפי' יש לה כמה בנים מן הנטען תצא מן הנטען והיכא דאפסקיה אחר לקלא וכנסה דנטען אע"ג דאין לה בנים מן הנטען לא תצא אם לא באו עידי טומאה