אור זרוע, חלק א לט

1[א]

2היבם שיבם יבמתו וירש נכסי המת כתובתה על נכסי המת ויכול היבם למכור בנכסיו בלא רשותה אבל אם לא היו נכסים למת ולא ירש היבם כנכסי המת אז כל נכסי היבם משועבדים ליבמתו ואינו יכול למכור בלא רשותה כשם שאינו יכול [למכור] בלא רשות אשתו.

3[ב]

4והיכא שחלץ לה מחמת שנתנ' אמתלא לדבריה לדברי רש"י שקלה כתובתה וכ"ש היכא שרוצה להתייבם והוא אינו רוצה ליבמה וחלץ לה כ"ש דשקלה כתובתה.

5[ג]

6אבל היכא שלא נתנה אמתלא לדבריה ואינה רוצה להתייבם וחלץ לה לא שקלה כתובתה.

7[ד]

8לדברי ר"ת דפסק דאפי' שניהם רוצים להתייבם חולצין ולא מיבמין יש לה כתובה:

9[א]

10תנן בהחולץ כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובת' על נכסי בעלה הראשון ואמרי' בגמ' מ"ט אשה הקנו לו מן השמי' פי' רש"י אשה הקנו לו מן השמים ולא שיעבד נכסיו לכתובתה ויכול למוכרן בכל עת שירצה. ואי לית לה מראשון תקינו לה משני מ"ט כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה פי' הא דאמרי' כתובת' על נכסי בעל' הראשון היינו כגון שירש מנכסי המת כדתנן בהחולץ הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו שאז כתובת' על נכסי בעלה על אותם נכסים שירש את אחיו אבל נכסי עצמו אינם משועבדים לה ויכול למוכרם בלא רשותה אבל אם לא ירש נכסים מאחיו הרי היא כאשתו גמור' וכל נכסיו משועבדים לה וא"י למוכרם בלא רשותה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא'.

11[ב]

12והכא שחלץ לה מחמת שנתנ' אמתל' לדברי' פירש"י וכן ריב"ן זצ"ל דשקלה כתובת' ולא פירשו אי מנכסי בעלה דווקא אי מנכסי החולץ היכא דלית נכסים למת או שמא החולץ לגמרי פטור מכתובת' שאין שייך כאן לומר שלא תהא קלה בעיניו להוציא' וכל חולצת לא שקלה כתובת' אלא דוקא מנכסי בעלה הראשון שמת ואם כך הוא היכא שאינה רוצה להתייבם בלא שום אמתלא מ"ט דפסיד' כתובת' מנכסי בעלה הראשון וכי מפני שאינה חפיצה להתייבם לזה תפסיד כתובת'. ובספר המקצועות בהלכות יבום וחליצ' כתוב

13[ג]

14וכי אמרה לא ניחא לי ביבם לית לה כתוב' דכי אמרי' אית לה כתוב' הנ"מ כי נפלה קמי יבם דהוי מוכה שחין דלא חסמינן לה אבל אי לאו מוכה שחין הוא חסמינן לה ואי לא מייבמ' פקעה כתובת'.

15[ד]

16ואית לרבנן דפליגין ואמרין מ"מ מבעי ליה למיתב לה כתובת' בין דנפלה קמי מוכה שחין בין דלא נפלה קמי מוכה שחין עד כאן לשון המקצועו':