אור זרוע, חלק א מה

1[א]

2ארבעה אחין נשואין ד' נשים שמתו אם רוצה א' לייבם את כולם ויש לו במה לפרנס אותם שבקי' ליה לייבם ואין מיעצים לו שלא ייבם אותם ואם אין לו במה לפרנס אותם מייעצין לו שלא לייבם.

3[ב]

4ואם היבמות מקבלות כ"א לפרנס חדשה או דאדם דעלמא מקבל ע"ע לפרנס כולן אין מייעצין לו שלא לייבם.

5[ג]

6ואם נפלו לפניו יותר מארבע יבמות אע"ג דיש לו במה לפרנס מייעצין לו שלא לייבם ואם אינו שומע עצתינו אין מוחין בידו דהא אשכחן בעובדא דפרי' לעיל [באחד] שייבם י"ב יבמות.

7[ד]

8ואפי' היכא שאין לו במה לפרנס לבי אומר לי אני המחבר שאם אינו שומע עצתינו שאין מוחץ בידו הואיל שמתכוין לשם מצוה.

9[ה]

10מי שנפלו לפניו שתי יבמות מבית א' אינו חולץ לשתיהן ואינו מייבם את שתיהן אלא או חולץ או מייבם לאחת מהן וצרתה פטורה ומותרת לשוק.

11[ו]

12היתה מאותן שתים שנפלו לפניו אחת כשירה לכהונה ואחת פסולה לכהונה כגון שנגרתה מאיש אחד קודם שנשאה אחיו אם היה חולץ חולץ לפסולה ולא יחלוץ לכשירה כדי שלא יפסול אותה לכהונה ואם היה מייבם מיבם איזו שירצה:

13[א]

14תנן בהחולץ ד' אחין נשואין לד' נשים ומתו אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולם הרשות בידו ואמ' בגמ' ד' אחין ס"ד פי' כיון דלא הוו אלא ארבעה וכולן מתו כדקתני ומתו מאן מייבם אימא ארבעה מאחין הרשות בידו ומדקתני במתני' הגדול שבהם משמע אע"ג דאיכא שאר אחין אין מוחין ביד הגדול לייבם את כולם ופרכי' ושבקי' ליה פירש"י בתמיה ובמה יפרנס את כולם "פ וכיוה שבקי' ליה לייבם כל ארבעתם ואין מייעצין לו שלא לייבם והתניא וקראו לו הן ולא שלוחן ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקינה הוא זקן והיא ילדה אומרי' לו [מה לך אצל ילדה] מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך אלמא שמייעצים לו עצה ההוגנת לו אע"ג שמבטלים היבום בעצתם א"כ הכא נמי נייעץ שלא לייבם שאם ייבם במה יפרנס את כולן. ומשני לא צריכה בדאפשר ליה שעשיר הוא ויכול לזונן הלכך שבקי' ליה ואין מייעצין לו שלא לייבם.

15[ב]

16וה"ה שאם הוא אינו עשיר ולא אפשר לו לזונן והיבמות עצמן מקבלות עליהן לזונן כל אחת חדשה או אדם אחר מקבל על עצמו לזון את כולן ה"נ שבקי' ליה לייבם את כולן ואין מייעצים לו שלא לייבם בההיא עובדא די"ב יבמות שקבלה כל אחת לזון את כולן חדשה ורבי קבל ע"ע חודש העיבור. ופרכי' אי הכי מאי איריא ר' אפי' טובא נמי פי' הואיל ועשיר הוא ואפשר לזון ולפרנס את כולן אמאי נקט ארבע דשבקי' ליה ואין מיעצין לו שלא לייבם אפי' טובא נמי הואיל ועשיר היא.

17[ג]

18ושנינן עצה טובה קמ"ל ארבעה אין טפי לא כי היכי דנמטינהו עונה בחודש כל אחת שבת בחודש דעונה של ת"ח מערב שבת לערב שבת וזהו אשר פריו יתן בעתו בב"ק ובכתובות מיהו אם אינו שומע עצתינו מניחין לו לייבם אפי' טובא כדאשכחן בההיא עובדא שייבם י"ב יבמות.

19[ד]

20וכן נמי נראה בעיני שאם אין לו במה לפרנס ואינו שומע עצתינו שמניחין לו לייבם הואיל ומתכוין לשם מצוה ואין לומר דה"פ ושבקינן פי' וכי אנו מניחין אותו לייבם ד' נשים וכי אין מוחין בידו והתניא וקראו לו כו' ומשני בדאפשר ליה ומשום דכי אין מוחין בידו שאז היה משמע אבל אם אינו עשיר מוחין בידו. ע"כ אין הפי' כך שא"כ מה מקשה לו מן הברייתא והא קתני משיאין לו עצה משמע עצה בעלמא ומאין הוכחה מזו הברייתא שמוחין.

21[ה]

22תנן בהחולץ מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה ואמר בגמ' ונייבם לתרווייהו א"ר חייא בר אבא אר"י א"ק אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים וניחלוץ לתרווייהו א"ר זוטרא בר טובי' א"ק בית חלוץ הנעל בית אחד חולץ ואינו חולץ לשני בתים ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא א"ק אם לא יחפוץ האיש הא חפץ ייבם כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה ועוד שלא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ.

23[ו]

24תנן היתה אחת כשירה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשירה פי' היתה אחת כשירה לכהונה ואחת פסולה כגון שנתגרשה מאיש אחר אם בא יבם לחלוץ חולץ לפסולה ולא יפסול את הכשיר' לכהונה כדאמר רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם ואע"ג דהוא א"צ להם. ואם בא לייבם מייבם לכשירה פי' אף כשירה אם ירצה לייבם או אם ירצה מייבם הפסולה לכהונה דהא לדידיה כשירה היא אלא אגב דתני אם היה חולץ [חולץ] לפסולה דוקא לפסולה ולא לכשירה תני מייבם לכשיר' דאף כשירה אם ירצה לייבם הרשות בידו מיהו בדיעבד אם (לא) חלץ לכשירה חליצה מעלי' היא דלא אמור רבנן אלא לכתחילה כדי שלא יפסלנה לכהונה: