אור זרוע, חלק א סה

1[א]

2מנעל שנפרם דהיינו שנקרע דרך תפירה בגב המנעל ונתגלה רגלו אע"פ שחופה את רוב הרגל מלמטה לא יחלוץ בו לכתחילה ואם חלצה חליצתה כשירה ואם אינו חופה את רוב הרגל מלמטה חליצתה פסולה כך הלכה לפי' ריב"ן זצ"ל.

3[ב]

4והיכא שנקרע בגב המנעל במקום שלם שלא במקום התפירה לא אתבריר לי כמה שיעור הקריעה שיהא מנעל פסול אפילו בדיעבד. והמנעל צריך שיהא גבוה עד שיכסה את אסתוירא מה שקורין בלשון כנען גליז"ט כך הלכה לפירו' ריב"ן מיהו אם חופה את רוב הרגל בדיעבד כשר:

5[ג]

6ומצות חליצה צריך לכתחילה שיהא המנעל עשוי למידת רגלו של חולץ מיהו בדיעבד אפי' שאינו עשוי למידת רגלו כיון שיכול להלך בו שאינו נופל מרגלו מחמת שהוא גדול חליצתו כשירה וכן אם המנעל קטן וחופה את רוב רגלו בדיעבד חליצתו כשירה.

7[ד]

8והמנעל שאין לו עקב שול"א בלע"ז ובלשון כנען פט"א אלא כנגד חוטי אצבעות רגליו יש עור מעט שהוא נסמך ומהלך בו פסול אפי' בדיעבד.

9[ה]

10ואם היה נעול שני מנעלים זה ע"ג זה וחלצה את שניהם חליצתה כשירה וצריך שיהא המנעל של היבם ובשאול לא יחלוץ לכתחילה ואם חלצה חליצתה כשירה.

11[ו]

12ואם הקנה לו אחד את מנעלו מתנה ע"מ להחזיר חולץ בו לכתחילה ובלבד שיחזיר המנעל למי שהקנה לו:

13[א]

14אמרינן בגמ' ומ"ד מנעל לכתחילה לא מ"ט ואסיקנ' משום מנעל מרופט ותניא לקמן חלצה במנעל הנפרם שחופה את רוב הרגל חליצתה כשיר' במנעלה נפרם שאינו חופה את רוב הרגל חליצתה פסולה פי' וחופה את רוב הרגל גזרי' לכתחילה אטו שאינו חופה דפסיל אפי' בדיעבד. ופי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל נפרם נקרע דרך תפירה של פנתא ונתגלה רגלו והיינו מנעל מרופט שחופה את רוב הרגל מלמטה עכ"ל. ולעיל פי' פנתא גב המנעל הלכך לעיל דאסיקנא גזירה משום מנעל המרופט היינו שאינו חופה את רוב הרגל דגזרי' כל המנעלים שלא לחלוץ בהם אמטו דידיה וכ"ש שיש לגזור נפרם שחופה את רוב הרגל אטו דידיה לכתחילה. ורבינו שלמה פי' כמו כן הנפרם לשון תפרומו הלכך מנעל שנקרע גבו במקום התפירה וחופה את רוב הרגל מלמטה בשר בדיעבד:

15[ב]

16אבל היכא שנקרע גב המנעל במקום שלם שלא במקום התפירה איני יודע אי מהני ליה לאכשורי היכא שחופה את רוב הרגל מלמטה דשמא י"ל דוקא במקום התפר מכשרין ליה אבל במקום שלם לא דא"כ לתני מנעל הנקרע ורש"י פי' לעיל מרופט קרוע מלמעלה וכיון דרכיך אע"נ דקריע מייתיב ליה אכרעיה ואפשר דמייתיב ליה אפי' בשאינו חופה את רגלו ולהכי שמא פסלינן בקרוע במקום שלם אפי' בחופה את רגלו ולא אתבריר לי ורבי' חננאל פי' מנעל מרופט מרופרף שנופל מן הרגל (כגון) [כמו] שפתי זקני' שמתרפטים ואסיקנא נמי מנעל לכתחילה לא גזירה משום חצי מנעל ופי' רבי' יהודה בר נתן שיש מקומות שאין אותן מנעלים מגיעים עד חצי הרגל למעלה ופסולים הם לחליצה משום דלא מגין עכ"ל. והרגל קרוי למעלה עד אסתוי"רא היינו מה שקורין גליז"ט. דאר"פ ש"מ האי אסתוירא עד ארעא נחית דאי ס"ד מיפסק פסיק הו"ל איהו מעל ושוקא מעל דמעל. פי' האי אסתוירא קביל"א בלע"ז שבין השוק והרגל. עד ארעא נחית. כולה מן הרגל היא ונחית עד הקרקע ואין עוד פרק אחר למטה הימנו בעקב. דאי ס"ד אבר בפ"ע הוא א"כ איך חולצין בשוק למי שנקטע רגלו הא הויא ליה אסתוירא מעל ושוק מעל דמעל. הרי למדת דמאסתוירא ולמטה הוי הכל רגל אע"ג דדחי לה רב אשי ואמר אפי' תימא מיפסק פסק כל דבהדי כרעא ככרעא דמי פי' השוה ועומד למול עובי כף הרגל לאו מעל הוא וככרעא דמי. אפ"ה אשינויא לא סמכי' אלא מצריכינן שיהא ארוך עד שיכסה איסתוי"רא מיהו בדיעבד אם חופה את רוב הרגל בשר אבל חצי המנעל אפי' בדיעבד פסול כדפירש ריב"ן דפסולין הם לחליצה:

17[ג]

18ומצות חליצה צריך שיהא המנעל עשוי למדת רגלו של חולץ כדאמר בגמ' א"כ מה ת"ל נעלו נעל הראוי לו פי' שיהא עשוי למיד' רגלו. פרט לגדול שאינו יכול להלוך בו פי' שנופל מרגלו בשעה שמהלך בו מיהו אם יכול להלך בו שאינו נופל מרגלו אע"פ שהוא גדול לו הואיל ואינו נופל מרגלו בדיעבד חליצתו כשירה כדתנן חלצה בגדול שהוא יכול להלך בו חליצתה כשירה וכן מנעל קטן שאינו חופה את רוב רגלו חליצתו פסולה כדת"ר פרט לקטן שאינו חופה את רוב רגלו [אבל חופה את רוב רגלו] בדיעבד חליצתו כשירה כדתנן או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו חליצת' כשירה:

19[ד]

20תנן חלצה בסנדל שיש לו עקב בשר שאין לו עקב פסול פי' ריב"ן זצ"ל עקב שול"א בלע"ז שאין לו עקב אלא כנגד חודי אצבעות רגליו יש עור מעט שהוא נסמך ומהלך בו עכ"ל:

21[ה]

22בעא מיניה [ר'] נחמיה בן ברוך מרבא שני מנעלים זה ע"ג זה [מהו] ה"ד אי לימא דשלפתיה לעילאי וקאי תתאי מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל לא צריכא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי וקאי עילאי מאי חליצה בעינן והא איכא או דילמא גלוי כרעא בעינן והא ליכא ופי' רבי' שלמה זצ"ל לעיל גבי למ"ד מנעל לכתחילה לא אהא דמסיק אי לימא משום דהו"ל פנתא מעל וארקתא מעל דמעל ומעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל א"ה אפי' דיעבד נמי ופירש"י אלא מדאמר חליצתו כשירה ש"מ גלויי כרעא בעינן ואפי' שני מנעלים זה ע"ג זה כי שלפא לתרוייהו שפיר דמי כדאמרי' לקמן שני מנעלים זה ע"ג זה מהו וע"כ לא מבעיא ליה אלא דקרעתי' לעילאה ושלפתיה לתתאי אבל שלפתינהו לתרוייהו שפיר דמי עכ"ל. וכן פי' רבי' יהודה בר נתן. הלכך היה נעול שני מנעלים זה ע"ג זה ושלפתיה לעילאי וקאי תתאי לא הויא חליצה דמעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל ואם חלצה שניהם חליצתה כשירה דגלויי כרעא בעינן והא איכא והיכא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי וקאי עילאי לא אפשיט. ופר"ח וקאי עילאי נשאר תלוי והואיל דלא איפשיט אזלינן בה לחומר' וחוזרת וחולצ'. בעי ר' ינאי שרפתו מהו קרעתי' מהו גלויי כרעא בעינן והא איכא או דילמא חליצה בעינן וליכא תיקו פירש"י הניחה גחלת על הסנדל כשהוא ברגלו ושרפתו ופר"ח ועלתה בתיקו ועבדינן לחומרא דחליצה איסורא דאורייתא היא.

23[ו]

24וצריך שיהא המנעל של היבם ואם השאילו לו המנעל לא יחלוץ בו ואם חלץ בו בדיעבד חליצתו כשירה ואם נתן לו אחד במתנה או שהקנה לו במתנה ע"מ להחזיר ה"ז חולץ בו לכתחיל' ובלבד שיחזיר המנעל לבעליו. ת"ר נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מנין ת"ל נעל מ"מ אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף אתאי יבמה לחלוץ א"ל הב ליה סנדלך יהיב ליה סנדלא דשמאלא. פי' הב ליה סנדלך ליבם ותחלוץ בו. יהב ליה דשמאלא דלא ס"ל לאביי סנדל שאינו שלו [מותר] לכתחילה א"ל רב יוסף אימור דאמור רבנן במתני' של שמאל בימין חליצתה כשירה דיעבד לכתחילה מי אמור. א"ל [אי הכי סנדל שאינו שלו נמי אימור דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמור א"ל] הכי קאמינא לך זיל הב ליה ואקני ליה פי' שיהא שלו במתנה. הרי יהודה רב יוסף לאביי שבסנדל שאול לא יחלוץ לכתחילה אלא בדיעבד חליצתו כשירה ואם נתן לו אחר במתנה חולץ בו לכתחילה וכן אם נתן לו במתנה ע"מ להחזיר חולץ ומחזירו לנותנו לו דמסתמא רב יוסף לא אמר לאביי ליתן את סנדלו ליבם לגמרי אלא על מנת להחזיר ותו דקיי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה. ותו אמר לקמן בשמעתין דסנדלא דבי דינא פירוש סנדל שהיה לו לב"ד ומיוחד לחליצה והשתא הואיל וקיי"ל דאין חולצין במנעל שאול לכתחילה ע"כ אית לן למימר שהיו נותנים לו אותו על מנת להחזיר וכ"פ ריב"ן לקמן סנדל שיש להם לב"ד ומיוחד לחליצה כדאמרי' בסנהדרין (סיפורא) [שופרא] וסנדלא ונותנין אותו לבל הבא לחלוץ על מנת להחזיר ומתנה על מנת להחזיר שמה מתנה עכ"ל: