אור החיים על בראשית יד:כב

1וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ וְגוֹ׳. טַעַם הֲרָמַת יָדוֹ הִיא כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּת אֵצֶל מֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ עוֹד לַחְזוֹר בּוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה, לֹא כֻּלּוֹ וְלֹא מִקְצָתוֹ.

2וְאָמְרוֹ אִם מִחוּט וְגוֹ׳ וְאִם אֶקַּח, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״אִם אֶקַּח מִחוּט״ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲרִימוֹתִי וְגוֹ׳ אִם מִחוּט וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ: הֲרֵי הוּא עָלַי כִּתְרוּמָה אִם לָקַחְתִּי מִחוּט וְעַד וְגוֹ׳ מֵהָרְכוּשׁ הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁלֹּא יִקַּח לֶעָתִיד מִכָּל וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאִם אֶקַּח״ וְגוֹ׳:

3עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲרִימוֹתִי יָדִי – פֵּרוּשׁ: נָתַתִּי תְּרוּמָה שֶׁאֲנִי חַיָּב מֵהַכֹּל, ״אִם מִחוּט וְעַד״ וְגוֹ׳, מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב כְּפִי הַדִּין. וְשֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁאֲנִי לָהוּט אַחַר הַמָּמוֹן וְתוֹבֵעַ מַה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלִּי – ״וְאִם אֶקַּח מִכָּל״ וְגוֹ׳, אֲבָל לֹא מִפְּנֵי הַוַּתְרָנוּת אֶהְיֶה גּוֹזֵל לַגָּבוֹהַּ מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב לָתֵת לוֹ, שֶׁהוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.