אור החיים על בראשית כה:כ

1וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ זְמַן נִשּׂוּאָיו מַה שֶׁלֹּא נָהַג כֵּן בְּאַבְרָהָם, בָּא לָתֵת טַעַם לְעִכּוּב הַזְּמַן שֶׁשָּׁהָה יִצְחָק בְּלֹא נִשּׂוּאִין עַד עֲבוֹר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְאָמַר הַטַּעַם בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בִּשְׁבִיל קִיחַת רִבְקָה שָׁהָה עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּכְמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר לוֹ לְאִשָּׁה פֵּרוּשׁ לוֹ מְיֻחֶדֶת הִיא בַּת זוּגוֹ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁקּוֹדֶם לָהּ לֹא הָיְתָה לוֹ בַּת זוּג, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, וְהִיא קְטַנָּה הָיְתָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּעֲקֵדָה כְּשֶׁהֻכְשַׁר לְהוֹלִיד. וּמֵעַתָּה אֵין תַּרְעוֹמֶת עַל יִצְחָק שֶׁשָּׁהָה עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, גַּם עַל אַבְרָהָם שֶׁעִכֵּב עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי אָז הָיְתָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים כְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן.

2בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי וְגוֹ׳ אֲחוֹת וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁחָזַר הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ זֶה – לֹא לְהַשְׁמִיעֵנוּ בַּת מִי הִיא, אֶלָּא לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא עַל רִבְקָה, לְפִי שֶׁאוֹמֵר בְּסָמוּךְ ״וַיֵּעָתֶר לוֹ ה׳״ – לוֹ וְלֹא לָהּ, וְתָבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כִּי טַעַם הַדָּבָר לְצַד פְּחִיתוּת רִבְקָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא רְאוּיָה הִיא לִשְׁמֹעַ אֵלֶיהָ אֱלֹהִים. לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר בַּת בְּתוּאֵל , לוֹמַר כִּי זוֹ הִיא סִבָּה לְמָה שֶׁהֶעְתִּיר ה׳ לְיִצְחָק, כִּי הוּא בֶּן אַבְרָהָם וְהִיא בַּת בְּתוּאֵל. וְכָפַל לוֹמַר הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם לְהָעִיר כִּי נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ ״הָאֲרַמִּי״ לוֹמַר הָרַמַּאי, כִּי אִם נִתְכַּוֵּן לְכַנּוֹתוֹ לְשֵׁם עִירוֹ הֲרֵי הוּא אָמוּר. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, לְצַד שֶׁלֹּא נִתְפַּרְסֵם רִשְׁעוּתוֹ בָּעוֹלָם, בָּא לְהוֹדִיעוֹ כִּי רָשָׁע הָיָה, וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לֹא הֻכְשְׁרָה תְּפִלַּת רִבְקָה כִּתְפִלַּת יִצְחָק.

3וְאָמְרוֹ אֲחוֹת לָבָן לְלֹא צֹרֶךְ, וְנוֹסָף שֶׁכְּבָר יָדַעְנוּ, אֶלָּא הַטַּעַם הוּא שֶׁבָּא לְלַמֵּד זְכוּת עַל רִבְקָה בִּרְאוֹתֵנוּ שֶׁיָּלְדָה בֵּן רָשָׁע מֻבְהָק, וְתֹאמַר אֵיךְ מִבֶּטֶן בָּרוּךְ יָצָא אָרוּר, לָזֶה אָמַר כִּי זֶה הוּא סִבָּה לַדָּבָר הֱיוֹתָהּ אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, פֵּרוּשׁ הָרַמַּאי בְּתוֹסֶפֶת רֶשַׁע עַל אָבִיו, וּכְבָר קָדְמוּ חֲזַ״ל (בבא בתרא קי.) רוֹב הַבָּנִים, לַטַּעַם הַיָּדוּעַ, וְלָזֶה יָצָא עֵשָׂו, וְזוּלַת זֶה צֶאֱצָאֶיהָ צַדִּיקִים הָיוּ יוֹצְאִים מִמֶּנָּה, כִּי צַדֶּקֶת גְּמוּרָה הָיְתָה, וְהָעֵד ״לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״, וְאָמְרוּ זַ״ל (בראשית רבה פס״ג) וְכוּ׳. וְשֶׁלֹּא תֹּאמַר וְאִם כֵּן וְלָמָּה לֹא נָתַן לֵב יִצְחָק לִבְדֹּק בְּאָחִיהָ, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר לוֹ לְאִשָּׁה וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה נוֹשֵׂא אֲחוֹת רָשָׁע.

4עוֹד רֶמֶז בְּהוֹדָעַת אֲחוֹת לָבָן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ס:יג) שֶׁטַּעַם רִבְקָה שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה הוּא לְצַד בִּרְכַּת לָבָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּי בִּרְכָתוֹ תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה טוֹב. לָזֶה קוֹדֶם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי עֲקָרָה הִיא, קָדַם לוֹמַר טַעַם הַדָּבָר וְאָמַר ״אֲחוֹת לָבָן״, וְזוֹ הָיְתָה סִבָּה שֶׁנֶּעֶקְרָה רִבְקָה עַד שֶׁהֻצְרְכוּ לִתְפִלָּה.