אור החיים על בראשית ג:כב

1וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ הֵן הָאָדָם וְגוֹ׳. יֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה לֹא חָשׁ הָאֵל לְצַוּוֹת לְהָאָדָם עַל עֵץ הַחַיִּים לְבַל יַקְדִּים וְיֹאכַל מִמֶּנּוּ וָחַי לְעוֹלָם קוֹדֶם שֶׁיֹּאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת?

2עוֹד אָמְרוֹ תֵּיבַת הָיָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״הוּא״. עוֹד, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״הֵן הָאָדָם כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ״. עוֹד, אֵיךְ יֻצְדַּק לְדַמּוֹתוֹ לֵאלֹהִים לְצַד שֶׁיּוֹדֵעַ טוֹב וָרָע? עוֹד, אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר תֵּיבַת ״מִמֶּנּוּ״ חָס וְשָׁלוֹם שֶׁמַּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה כִּדְמוּת, וְהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּאֶחָד מִכֶּם״ אוֹ ״כֵּאלֹהִים״?

3אָכֵן לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדַם ה׳ וְצִוָּה לָאָדָם עַל עֵץ הַדַּעַת, לֹא חָשׁ ה׳ לְהָאָדָם שֶׁיֹּאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים בֵּין מִצִּדּוֹ בֵּין מִצַּד הַמֵּסִית. בֵּין מִצִּדּוֹ – כִּי הוּא מְשֻׁלָּל מֵהַהַכָּרָה וְהַיְּדִיעָה לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לַעֲלוֹת בְּרוּמֵי הַצְלָחוֹת גּוּפִיּוֹת, בֵּין לְצַד הַמֵּסִית – כִּי הַמֵּסִית מִטִּבְעוֹ שֶׁלֹּא יָסִית לְהָאָדָם עַל הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹ הֲנָאָה וּזְכוּת, וּפְשִׁיטָא שֶׁלֹּא יְסִיתֵהוּ לֶאֱכוֹל מֵעֵץ הַחַיִּים. וְאִם הָיָה ה׳ מְצַוֵּהוּ עַל עֵץ הַחַיִּים עִם עֵץ הַדַּעַת, הָיָה הַמֵּסִית מִתְגָּרֶה בּוֹ לֶאֱכוֹל מֵעֵץ הַחַיִּים לְצַד בִּטּוּל הַמִּצְוָה, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מוֹצֵא מָקוֹם לְהָסִית גַּם לָאָדָם עַצְמוֹ. לָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לְבַל צַוֹּתוֹ עַל זֶה, שֶׁבָּזֶה לֹא יִתְגָּרֶה בּוֹ מֵסִית, וְכַאֲשֶׁר אָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת וְיֶשְׁנוֹ בְּהַכָּרַת דָּבָר שֶׁיֵּאוֹת לוֹ, נִכְנַס בְּגֶדֶר סָפֵק שֶׁמָּא יִשְׁלַח יָדוֹ לֶאֱכוֹל לִחְיוֹת לְעוֹלָם.

4וְלַחֲשָׁשָׁא זוֹ דִּבֵּר ה׳ דְּבַר חָכְמָה, וְזוֹ הִיא שִׁעוּר דְּבָרָיו: ״הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד״, פֵּרוּשׁ שֶׁה׳ בְּרָאוֹ כְּאַחַד, פֵּרוּשׁ כְּאַחְדוּת אֶחָד הַמֻּכֶּרֶת בָּעוֹלָם שֶׁהוּא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּאָמְרוֹ ״נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״ וְהִשְׁלִיטוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים כְּאָמְרוֹ ״וְיִרְדּוּ״ וְגוֹ׳, וְיָצְתָה פְּעֻלָּה זוֹ מִמֶּנּוּ , פֵּרוּשׁ מֵהָאָדָם, לָדַעַת טוֹב וָרָע, כִּי אֲנִי צִוִּיתִיו לְבַל יֹאכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אֶלָּא שֶׁהוּא חָטָא וְהִשִּׂיג הַיְדִיעָה, וְכֵיוָן שֶׁהִשִּׂיג הַיְדִיעָה יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַיְדִיעָה יִבְחַר לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַחַיִּים וָחַי לְעוֹלָם. וּמָצָאתִי רְאָיָה לְפֵרוּשׁ ״מִמֶּנּוּ״ מִדִּבְרֵי אוּנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם ״מִמֶּנּוּ״ – ״מִנֵּיהּ״.

5עוֹד יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי ה׳ בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ עַל עֵץ הַדַּעַת צִוָּה ב׳ דְּבָרִים: הָא׳ הוּא בִּלְתִּי אֲכוֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, וְהַב׳ אִם יֹאכַל יֶשְׁנוֹ בְּתַקָּנַת הַמָּוֶת, וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי בְּיוֹם וְגוֹ׳ תָּמוּת״, כִּי זֶה הוּא תִּקּוּן הַדָּבָר וַהֲוָה לֵיהּ כְּלָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁהוּא הַתִּקּוּן. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה כִּי זוּלַת הַחֵטְא הָיָה הָאָדָם מַשִּׂיג לַעֲלוֹת לְהִתְעַדֵּן בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי בִּדְמוּת שֶׁהוּא, וְהָיָה דָּר בָּעֲלִיָּה וּבֶחָצֵר, וְצֵא וּלְמַד מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב. וְעַל יְדֵי הַחֵטְא נִפְסְלָה גְּוִיָּתוֹ מֵהַשָּׂגַת עֲלוֹת לְמָקוֹם קָדוֹשׁ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה מוּשְׁלָל אֶפְשָׁרִיּוּת הַהַפְרָדָה מֵהַגְּוִיָּה הֲרֵי הוּא חָסֵר הַשָּׂגַת הִתְעַדְּנוּת הַנִּצְחִי וְהֶעָרֵב הַמְקֻוֶּה. וּכְפִי זֶה, הֲגַם שֶׁלֹּא צִוָּה הָאֵל לְהָאָדָם בִּלְתִּי אֲכוֹל מֵעֵץ הַחַיִּים, הָאָדָם מֵעַצְמוֹ יִפְרוֹשׁ מֵחֲשַׁשׁ יוֹם אָכְלוֹ מֵעֵץ הַדַּעַת, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין מְצִיאוּת לְתַקֵּן הַלָּאו וְנִמְצָא הָאָדָם אָבוּד. אֲבָל אַחַר שֶׁאָכַל, הֵן אֱמֶת אִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֲכִילָתוֹ הִיא אֲכִילָה שֶׁצָּרִיךְ עָלֶיהָ מִיתָה, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא הָיָה ה׳ חָשׁ שֶׁיֹּאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים, אֶלָּא שֶׁאֲכִילָתוֹ הָיְתָה בְּשׁוֹגֵג וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, וּמֵעַתָּה אֵין לוֹ לָחוּשׁ עוֹד עַל הֶעָוֹן לִשְׁמֹר עַצְמוֹ בִּלְתִּי קָרוֹב לָעֵץ. כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי עִקַּר טַעַם מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עַל עֵץ הַדַּעַת הִיא לְבִלְתִּי יֻשַּׂג בְּדַעַת אָדָם הַכָּרַת בְּחִינַת הָרַע, וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מֻחְלֶטֶת בִּבְחִינַת הַטּוֹב מִבְּלִי הַרְגָּשַׁת בְּחִינַת הָרַע וַהֲוָיָתוֹ בָּעוֹלָם. וְהוּא אָמְרוֹ (קהלת ז:כט) ״עָשָׂה וְגוֹ׳ אֶת הָאָדָם יָשָׁר״, פֵּרוּשׁ בִּידִיעָה אַחַת טוֹבָה וְאֵין דִּמְיוֹן הָרַע מְצֻיָּר בְּדַעְתּוֹ. וְכַאֲשֶׁר הֻכַּר הָרַע בִּידִיעָתוֹ וְדַעְתּוֹ, וְזֶה לְךָ הָאוֹת ״וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּים וַיִּתְבּוֹשָׁשׁוּ״, אֵין מָקוֹם לְמִצְוָה זוֹ בָּעוֹלָם. וְיַחְשׁוֹב הָאָדָם שֶׁפָּקְעָה מִצְוָה זוֹ מֵעַצְמָהּ וּמֵעַתָּה לֹא יָחוּשׁ לִשְׁלוֹחַ יָדוֹ וָחָי, וְאָמַר ה׳ כִּי טוֹעֶה בְּדַעְתּוֹ וְצָרִיךְ הוּא לָמוּת אֲפִלּוּ עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגַג מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, כִּי נִפְסַל גּוּפוֹ מֵעֲלוֹת אֶל הָאֱלֹהִים יַחַד עִם הַנְּשָׁמָה.

6וּלְפִי דֶּרֶךְ זֶה נַשְׂכִּיל מַאֲמָר אֶחָד תָּמוּהַּ (בראשית רבה כא,ו), וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ״, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב ״וְעַתָּה״ – אֵין ״וְעַתָּה״ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י:יב): ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה״ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמַר ״פֶּן״ – אֵין ״פֶּן״ אֶלָּא לָאו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִשְׁלַח יָדוֹ וְאָכַל, וְאִם אָכַל וָחַי לְעוֹלָם, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תְּמוּהִים בְּיוֹתֵר, אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר ה׳ לְאָדָם שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה וְיִמְרֹד מֶרֶד גָּדוֹל כָּזֶה לוֹמַר ״לֹא״? עוֹד, לָמָּה לֹא חָשׁ ה׳ שֶׁיֹּאכַל אֶלָּא כְּשֶׁאָמַר ״לֹא״? וְהָיָה נִרְאֶה לוֹמַר כִּי אִם הָיָה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה לֹא הָיָה ה׳ מַקְפִּיד עַל חַיּוּתוֹ לְעוֹלָם, וְזֶה אֵינוֹ, כִּי כְּבָר נִתְחַיֵּב מִיתָה בְּיוֹם אָכְלוֹ מֵעֵץ הַדַּעַת.

7וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ יָבוֹאוּ עַל נָכוֹן דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי ה׳ רָצָה לְהוֹדִיעַ לְהָאָדָם כִּי חָטָא בַּאֲכִילָתוֹ, וּבְאֶמְצָעוּת הַכָּרָתוֹ כֵּן, הוּא מֵעַצְמוֹ יִבָּדֵל מִלֶּאֱכוֹל מֵעֵץ הַחַיִּים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה כִּי הוּא זֶה תִּקּוּנוֹ. וְלָזֶה אָמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, וּמַשְׁמָעוּת תְּשׁוּבָה יַגִּיד כִּי פָּשַׁע. וְהָאָדָם הֵשִׁיב ״לָאו״, פֵּרוּשׁ כִּי לֹא חָטָא שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָשׁוּב, וְטוֹעֵן טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת כִּי לֹא יָדַע בָּהּ וְאֵינוֹ אֶלָּא שׁוֹגֵג וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְכֵיוָן שֶׁטָּעַן כֵּן, אָמַר ה׳ מֵעַתָּה יִשְׁלַח יָדוֹ וְאָכַל, שֶׁאֵין לוֹ מוֹנֵעַ כְּפִי סְבָרָתוֹ. לָזֶה שִׁלְּחוֹ ה׳ כִּי מִשְׁפָּטוֹ נֶחְתַּם לָמוּת עַל אֲכִילָתוֹ מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאַחַר כָּךְ שָׁב וְנִכְנַס בְּמֵי גִּיחוֹן ק״ל שָׁנָה לְכַפָּרַת עָוֹן (פרקי דרבי אליעזר כ):

8וְהִנֵּה הֲגַם שֶׁה׳ אָמַר אֵלָיו ״בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ״ וְגוֹ׳, דִּבְרֵי קָדוֹשׁ אֲמָרָם בִּב׳ פָּנִים: יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת יוֹם – יוֹמוֹ שֶׁל אָדָם, וְיֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנָה (מדרש רבה פי״ט). וְהַכַּוָּנָה הוּא כְּפִי בְּחִינַת הַחֵטְא וּכְפִי הַרְגָּשָׁתוֹ בַּדָּבָר: אִם יַרְשִׁיעַ לַעֲבוֹר פִּי ה׳ בְּעַזּוּת – יְקֻיַּם בּוֹ יוֹמוֹ שֶׁל אָדָם, וְאִם יִשְׁגּוֹג שְׁגָגָה כָּזוֹ וִיגַלֶּה דַּעְתּוֹ כִּי לֹא הָיָה חָפֵץ בַּדָּבָר – תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה.