אור החיים על בראשית לב:ה

1וַיְצַו אוֹתָם לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לֵאמֹר אַחַר שֶׁאָמַר ״כֹּה תֹאמְרוּן לְעֵשָׂו״. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֶׁהוּא צִוָּה לוֹמַר אֵלָיו בַּסֵּדֶר הַזֶּה, שֶׁזּוּלַת זֶה יַחְשׁוֹב כִּי הַשְּׁלוּחִים הֵם הָאוֹמְרִים בְּנֹסַח זֶה לְחָשְׁבָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר בִּבְכוֹרָתוֹ וּמִן הַמּוּסָר לְדַבֵּר כֵּן, וְלֹא יָצְאוּ הַדְּבָרִים מִפִּי יַעֲקֹב, לָזֶה צִוָּה אֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאמְרוּ כִּי הוּא אָמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּקְרָאוֹ אָדוֹן עָלָיו שֶׁבָּזֶה יָסִיר קִנְאָה וְשִׂנְאָה. וּבָזֶה נָחָה דַּעְתִּי לָמָּה יַזְכִּיר יַעֲקֹב עֵשָׂו בְּשֵׁם אָדוֹן שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, יַגְדִּיל עָלָיו חֵלֶק הָרַע חָס וְשָׁלוֹם, וּלְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי הֵם דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים לְעֵשָׂו הֶחֱנִיף לָרָשָׁע כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ בְּמִלְחָמָה.

2עִם לָבָן גַּרְתִּי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה מוֹדִיעַ בָּזֶה, גַּם מַה מוֹדִיעַ בְּכָל מַאֲמַר הַשְּׁלִיחוּת. וְאוּלַי כִּי מִדֶּרֶךְ שְׁנֵי אַחִים אֲשֶׁר נֶאֱמָנִים הֵם בְּאַהֲבָתָם, לְהוֹדִיעַ הָאָח לְאָחִיו אֶת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו מֵהַטּוֹבוֹת גַּם מֵהָרָעוֹת, כִּי זֶה יַגִּיד קֻרְבַת הַלְּבָבוֹת. וְלָזֶה סִפֵּר יַעֲקֹב כָּל מוֹצְאוֹתָיו טוֹבוֹת וְרָעוֹת, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו כְּשֶׁיֵּדַע כִּי מַאֲמִין בּוֹ וְנֶאֱמָן אַחֲוָתוֹ.

3עוֹד נִתְחַכֵּם בִּשְׁלִיחוּת זֶה לְהוֹדִיעוֹ כִּי אֵין רָאוּי לְהַרְחִיקוֹ, וְצֵא וּלְמַד עִם לָבָן גַּרְתִּי – וְיָדוּעַ הָיָה לָבָן בְּהַפְלָגַת הָרֶשַׁע וְהָרַמָּאוּת, וְאֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן גָּר עִמּוֹ יַעֲקֹב, וְזֶה לְךָ הָאוֹת הַפְלָגַת מַעֲשָׂיו הַנְּכוֹנִים, וְרָאוּי וְנָכוֹן לְקָרְבוֹ וּלְאָהֳבוֹ וּלְחַבְּבוֹ. וְלֹא תֹּאמַר שֶׁזֶּה הָיָה בִּזְמַן מוּעָט אֶלָּא וָאֵחַר עַד עָתָּה , וְלֹא תֹּאמַר שֶׁהָיָה פָּחוּת, עֶבֶד לוֹ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה נְהוֹם כְּרֵסֵיהּ, לָזֶה אָמַר וַיְהִי לִי שׁוֹר וְגוֹ׳, וְאַף עַל פִּי כֵן הִנְנִי מַזְמִין עַצְמִי לְעֶבֶד לְךָ וְקִנְיָנַי קִנְיָנֶיךָ, וּדְבָרִים אֵלּוּ יַתִּיכוּ לֵב אֶבֶן.