אור החיים על בראשית לד:כה

1וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר וְאֶת חֲמוֹר וְגוֹ׳. קָשֶׁה, לָמָּה יַהַרְגוּ מִי שֶׁלֹּא חָטָא? וְעוֹד, לָמָּה לֹא הִקְדִּימוּ בְּבַעַל עֲבֵרָה תְּחִלָּה?

2אָכֵן הִנֵּה בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא הָיָה בְּדַעְתָּם לַהֲרֹג אֶלָּא בַּעַל עֲבֵירָה, אֶלָּא שֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר רָצוּ לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ כְּנֶגְדָּם לְבַל יַהַרְגוּ מַלְכָּם, אֲשֶׁר עַל כֵּן הֲרָגוּם מִדִּין רוֹדֵף, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר , וּבָזֶה הִשִּׂיגוּ לַהֲרֹג אֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִנְקֹם נָקָם מֵהַמְחֻיָּב לָהֶם מִיתָה.

3עוֹד טַעַם שֶׁהָרְגוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר, לְצַד שֶׁהֵם הָיוּ בְּעֵזֶר שְׁכֶם לִגְזוֹל דִּינָה, וּבְנֵי נֹחַ מְחֻיָּבִים מִיתָה עַל הַגָּזֵל, אֲבָל עַל הָעֲרָיוֹת אֵין חִיּוּב כִּי דִינָה לֹא הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ.

4וְתִמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם״ (בראשית לד:כו), הֲרֵי כִּנָּה הַמַּעֲשֶׂה לְכֻלָּם. הָא לָמַדְתָּ שֶׁיַּד כֻּלָּם שָׁוָה בַּגְּזֵלָה. וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ״אֲשֶׁר גָּזְלוּ אֲחוֹתָם״ שֶׁהוּא עִקַּר הֶעָוֹן שֶׁעָלָיו נִתְחַיְּבוּ מִיתָה, לוֹמַר שֶׁהִיא גְּזֵלָה שֶׁאֵינָהּ בַּהֲשָׁבָה. וְנָפְקָא מִנָּהּ אִם לֹא טַעַם ״אֲשֶׁר טִמְּאוּ״ לֹא הָיוּ עוֹשִׂים מִשְׁפָּט גָּמוּר לַהֲרֹג כָּל זָכָר, וַהֲגַם שֶׁבֶּן נֹחַ שֶׁגָּזַל אֵינוֹ נִפְטָר מִמִּיתָה בְּהִשָּׁבוֹן, עִם כָּל זֶה לֹא הָיוּ בְּנֵי יַעֲקֹב הוֹרְגִים. וּמִידֵי דַּהֲוָה כַּמָּה מֵהָאֻמּוֹת עוֹבְרֵי דַת הַמִּצְווֹת וְאֵין אַחְרָיוּתָם עַל בְּנֵי יַעֲקֹב כִּי אֵין כֹּחַ בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב (בראשית לד:ל) ״עֲכַרְתֶּם אוֹתִי וְגוֹ׳ וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר״, אֶלָּא לְצַד הַנְּבָלָה שֶׁעָשׂוּ שֶׁטִּמְּאוּ, לָזֶה לָבְשׁוּ קִנְאָה.

5עוֹד טַעַם אָמְרוֹ אֲשֶׁר טִמְּאוּ – נָתְנוּ טַעַם זֶה לִלְקִיחַת מָמוֹנָם, וְאָמַר טַעַם אֲשֶׁר בָּזְזוּ אֶת הָעִיר וְנָטְלוּ נִכְסֵיהֶם אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֶת דִּינָה אֲחוֹתָם. פֵּרוּשׁ, דְּמֵי בֹּשֶׁת, כִּי לְפִי שִׁעוּר הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, כִּי הֵם הַדְּרָגוֹת מֻפְלָגוֹת, וּלְוַאי שֶׁיַּסְפִּיק כָּל חֵילָם לִדְמֵי בֹּשֶׁת בַּת יַעֲקֹב הַמְיֻחָד בָּעוֹלָם בְּרוּם הַמַּעֲלוֹת מֵחֲמוֹר הַנִּבְזֶה עַד מְאֹד. וְגַם לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁהוֹדָה בַּמַּעֲשֶׂה, זֶה לֹא יוֹעִיל אֶלָּא לִפְטוֹר מֵהַקְּנָס, אֲבָל בֹּשֶׁת וּשְׁאָר דְּבָרִים חַיָּב (כתובות מא:), וּפָשׁוּט.

6וְרַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ט׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים (הלכות מלכים ט:יד) נָתַן טַעַם לַהֲרִיגַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם, לְצַד שֶׁלֹּא הוֹשִׁיבוּ דַיָּנִים עַל גֶּזֶל שְׁכֶם וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, מִי אָמַר לְהָרַב שֶׁחַיָּבִין לָדוּן הָאַלָּם עֲלֵיהֶם, מֶלֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וַהֲלֹא גַּם בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל פְּטוּרִים מִכַּיּוֹצֵא בָּזֶה – לֹא דָּנִים וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ (סנהדרין טז.). וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהֵם הָיוּ בְּעוֹזְרָיו וּבַעֲצָתָם עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה. וְרַמְבָּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דָּחָה דִּבְרֵי רַמְבָּ״ם בְּפֵרוּשׁ מִצְוַת דַּיָּנִים שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ, כִּי אֵין הַכַּוָּנָה לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִים אֶלָּא לָדוּן מִשְׁפָּטִים בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו. וְנָתַן טַעַם הֲרִיגַת שְׁכֶם לְצַד שֶׁהָיוּ חַיָּבִין מִיתָה עַל שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ׳. וּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צְרִיכִין עָרֵב. וּשְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת לֹא נָתְנוּ טַעַם לִלְקִיחַת מָמוֹנָם וְהוֹנָם.