אור החיים על בראשית מט:יד

1יִשָּׂשכָר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ חֲמוֹר גָּרֶם פֵּרוּשׁ, יְצִיאַת אִמּוֹ עַל יְדֵי שֶׁנָּעַר הַחֲמוֹר (נדה לא.), זֶה הָיָה סִבָּה שֶׁיִּשָּׂשכָר רוֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם וְאֵינוֹ מְיֻשָּׁב תָּמִיד בִּמְקוֹמוֹ, וְהוּא טַעַם שֶׁבְּנֵי תּוֹרָה שֶׁהֵם עַנְפֵי יִשָּׂשכָר יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר, כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבִּלְתִּי נָכוֹן יוֹלִיד עֲנָפָיו, וְהִיא לֵאָה עָשְׂתָה דָּבָר שֶׁהוּא לְמַרְאִית הָעַיִן חוּץ מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר, גַּם הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה יִמְצָאֵהוּ כְּדֶרֶךְ זֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן חֲפֵצִים בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּנוֹעַם.

2וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹב. פֵּרוּשׁ מְנוּחָה הָעֶלְיוֹנָה, ״כִּי טוֹב״, פֵּרוּשׁ, בְּהַבִּיט וּבְהִתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּכָל הֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה הַנִּרְגָּשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, אֵין הָעֲרֵבוּת שֶׁל אוֹתוֹ דָּבָר צוֹדֵק מִצַּד עַצְמוֹ אֶלָּא מִצַּד הַגּוּף אֲשֶׁר הוּא כְּלִי רֵיקָם שֶׁעוֹמֵד לְמַלְּאוֹת, שֶׁכֵּן הִטְבִּיעַ בּוֹ הַיּוֹצֵר שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְעַכֵּב רֵיקָם כְּלָל. וְלָזֶה כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָדָם שָׂבֵעַ, לֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא יִקַּח עֲרֵבוּת לַמַּאֲכָל הַהוּא אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ אֵלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ קוֹדֶם שֶׁמִּלֵּא כְּרֵסוֹ, אֶלָּא שֶׁמּוֹאֵס בּוֹ כְּמוֹאֵס בָּרַע. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כג:ח): ״פִּתְּךָ אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה״ – פֵּרוּשׁ, הַפַּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה אִם אָכַלְתָּ אוֹתוֹ, אַחַר כָּךְ תְּקִיאֶנּוּ, כִּי תִמְאַס מֵהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ פִּיךָ. גַּם בְּדָבָר אֲשֶׁר יַחְשֹׁק בּוֹ הָאָדָם לְמַרְאִית הָעַיִן וְיִתְאָו לִבְרִיָּה נְעִימָה, כַּאֲשֶׁר יַחְקֹר בְּטִיב הַחֲקִירָה יִרְאֶה שֶׁאוֹתוֹ יוֹפִי וּנְעִימוּת אֵינוֹ אֶלָּא מַרְאֶה הִיּוּלִי, כִּי בְּהִתְבּוֹנֵן הָאָדָם בַּבָּשָׂר וּבָעוֹר אֲשֶׁר מֵהֶם בָּנוּי כָּל יוֹפִי וְתֹאַר בָּאָדָם, יִרְאֶה וְיַשְׂכִּיל בְּהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם כִּי אֵין בָּהֶם נְעִימוּת, וְיִתְמָאֵס בִּבְשַׂר אָדָם מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, וְאֵין הַכֹּל אֶלָּא דִּמְיוֹן. אֲבָל הַטּוֹב הָאֲמִתִּי וְהַנְּעִימוּת הַצּוֹדֵק הוּא שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְלָזֶה אָמַר וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹב – פֵּרוּשׁ, הָעוֹלָם שֶׁנִּקְרָא מְנוּחָה שֶׁהִיא טוֹבָה, לִשְׁלֹל הַטּוֹב הַנִּדְמֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנִּזְכָּר, וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה כְּפִי הָאֱמֶת.

3וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל צַעַר הָעוֹלָם הַזֶּה, וַיְהִי לְמַס פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה הוּא עַצְמוֹ מַס עוֹבֵד, פֵּרוּשׁ שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ לַעֲבוֹד ה׳, וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּמַס הַנִּתָּן, כֵּן נָתַן עַצְמוֹ לִהְיוֹת עוֹבֵד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ הָעֲרֵבָה וְהַנְּעִימָה.

4עוֹד יִרְמוֹז בְּאָמְרוֹ וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד , שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים יַעֲלוּ לוֹ מַס לְפַרְנָסָתוֹ וְיַעַבְדוּהוּ לְבֶן תּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ לְיִשָּׂשכָר עַצְמוֹ שֶׁהָיָה זְבוּלֻן עוֹבֵד אוֹתוֹ, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר (בראשית מט:יג).