אור החיים על בראשית נ:ב

1וַיַּחַנְטוּ הָרוֹפְאִים. עָשָׂה כֵן יוֹסֵף מִשּׁוּם כְּבוֹד אָבִיו, כִּי כֵּן מִשְׁפַּט הַנִּכְבָּדִים וּמִכָּל שֶׁכֵּן גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת. אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ בּוֹ כְּשֶׁלֹּא יַחַנְטוּהוּ שֶׁלֹּא מֵת אוֹ שֶׁמֵּת וְלֹא הִסְרִיחַ וְיַעֲשׂוּהוּ אֱלוֹהַּ, כִּי הוּא פֶּלֶא בָּעַמִּים הַמְּזוֹהָמִים, וְסוֹבֵב לְבִלְתִּי יַעֲלֵהוּ לְאֶרֶץ קְבוּרָתוֹ. וְאִם לֹא הָיוּ טְעָמִים הַנִּזְכָּרִים, הַדָּבָר פָּשׁוּט כִּי בְּלֹא חֲנִיטָה לֹא הָיָה מַסְרִיחַ, וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי כָּאָמוּר בַּשַּׁ״ס (בבא מציעא פד:).

2אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי לְצַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זוֹהֲמָתָן (שבת קמו.), וְלָזֶה צַדִּיקֵי יִשְׂרָאֵל מֵאָז וָהָלְאָה לֹא הָיוּ מַסְרִיחִין אַחַר מוֹתָם, וַאֲפִלּוּ עִפּוּשׁ הַנִּשְׁאָר בַּבֶּטֶן יָבֵשׁ וְיִהְיֶה לְעָפָר, כִּי זוֹהֲמַת הַגּוּף הִיא הַמַּסְרַחַת אֹכֶל שֶׁבַּמֵּעַיִם, מַה שֶׁאֵין כֵּן קֹדֶם לָכֵן. וַהֲגַם שֶׁנֹּאמַר שֶׁגּוּפוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לֹא יַסְרִיחַ כִּי לֹא מֵת, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים עִפּוּשׁ הַמַּאֲכָל אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר בְּגוּף הָאָדָם כָּנוּס כִּי יִרְבּוּ לוֹ הַיָּמִים יִתְעַפֵּשׁ וְיַסְרִיחַ, וְלָזֶה חָשׁ יוֹסֵף וְצִוָּה לַחֲנֹט.

3אוֹ אֶפְשָׁר כִּי יוֹסֵף לֹא יָדַע מִסּוֹד זֶה וְצִוָּה לַחֲנוֹט.