אור החיים על בראשית ח:כא

1וַיָּרַח ה׳ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַהוֹדָעָה לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהַקָּרְבָּן שֶׁהִקְרִיב נֹחַ מִנְּכָסָיו הֵם נִכְסֵי שָׁמַיִם אֲשֶׁר בָּרָא ה׳ בְּעוֹלָמוֹ, אַף עַל פִּי כֵן נִתְרַצָּה בָּהֶם, וּבְאֶמְצָעוּת הַקְרָבָתָם נָדַב לְהֵיטִיב וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַכְרִית עוֹד כָּל בָּשָׂר מִבְּלִי שְׁאֵלַת דָּבָר מִמֶּנּוּ, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל מֵעַצְמוֹ נִתְרַצָּה כְּאִלּוּ מַה שֶׁקִּבֵּל הוּא שֶׁל הַמַּקְרִיב וְאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְעַל פִּי דֶּרֶךְ זֶה הָיָה מְפָרֵשׁ מוֹרִי וְרַבִּי אֲדוֹנִי זְקֵנִי זַצַ״ל מַאֲמָר אֶחָד (עירובין סה:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: כָּל הַמִּתְפַּתֶּה מִיֵּינוֹ יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרַח ה׳ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ״, עַד כָּאן. פֵּרֵשׁ הוּא זַ״ל: כָּל הַמִּתְפַּתֶּה מִיַּיִן שֶׁלּוֹ כִּי יַגִּישׁ אֵלָיו אוֹרֵחַ כּוֹס שֶׁל יַיִן מִיֵּינוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וּבְאֶמְצָעוּתוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ מְבֻקָּשׁוֹ מִמֶּנּוּ מֵעַצְמוֹ, יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, כִּי כֵן עָשָׂה ה׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסָמוּךְ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״מִתְפַּתֶּה״ לוֹמַר שֶׁנִּתְפַּתָּה בְּאֶמְצָעוּת הַמּוּגָשׁ אֵלָיו מִבְּלִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ אֵלָיו דָּבָר. וּכְפִי זֶה בָּאָה הוֹדָעַת הַכָּתוּב דָּבָר זֶה לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי קוֹנוֹ, גַּם לְהַכָּרָתוֹ אֶצְלֵנוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״רֵיחַ נִיחוֹחַ״, לֹא מָצִינוּ שֶׁנִּתְנַדֵּב לַעֲשׂוֹת טוֹבָה מֵעַצְמוֹ כָּזֶה אֶלָּא שֶׁיִּתְרַצֶּה בּוֹ אוֹ יִמְחוֹל לוֹ חֶטְאוֹ.

2וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ לֹא אוֹסִיף וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר לֹא אוֹסִיף וְלֹא אוֹסִיף. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ כָּפַל הַדָּבָר לִשְׁבוּעָה וְכוּ׳, וְכֵן דָּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (לו:) עַד כָּאן. וְקָשֶׁה כִּי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא כָּךְ הֵם, וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ״לָאו לָאו״ שְׁבוּעָה וְכוּ׳, אָמַר רָבָא וְהוּא דְּאָמַר ״לָאו לָאו״ תְּרֵי זִמְנֵי, דִּכְתִיב ״וְלֹא יִכָּרֵת עוֹד כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (בראשית ט:טו) ״וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל״ עַד כָּאן. וְהֵם ב׳ כְּתוּבִים הַבָּאִים בְּדִבְרֵי ה׳ לְנֹחַ בְּסָמוּךְ, וְלֹא הוֹכִיחַ מִפָּסוּק זֶה כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י.

3וְטַעַם הַשַּׁ״ס שֶׁלֹּא הוֹכִיחוּ הַשְּׁבוּעָה מִכֶּפֶל ״לֹא אוֹסִיף״ וְ״לֹא אוֹסִיף״ הָאֲמוּרִים בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ה׳ אֶל לִבּוֹ, יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּדָּבָר, כִּי לֹא נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּפְרָט אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה נֶחְשָׁב כָּפוּל, כִּי ״לֹא אוֹסִיף״ רִאשׁוֹנָה הָיָה עַל פְּרָטֵי הָאֲדָמָה, וְלֶהֱיוֹת שֶׁלָּקְתָה ב׳ אוֹ ג׳ פְּעָמִים לְסִבַּת בְּנֵי אָדָם: חָטָא אָדָם לָקְתָה אֲדָמָה, חָטָא קַיִן לָקְתָה אֲדָמָה מִבְּלִי תֵּת כֹּחָהּ, חָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל לָקְתָה הָאֲדָמָה. לָזֶה בִּתְחִלַּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ אָמַר ״לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם״ וַאֲפִלּוּ לְחֵלֶק אֶחָד מֵהָאֲדָמָה וְלֹא פְּרָט מִפְּרָטֶיהָ. וְעוֹד רָצָה ה׳ בְּנַחַת רוּחַ שֶׁהָיְתָה אָז לְפָנָיו וְאָמַר ״וְלֹא אֹסִיף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי״ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה גַּם מִבְּלִי הַשְׁחָתַת הָאָרֶץ כְּלָל. וּכְפִי זֶה אַיֵּה מְקוֹם הַכֶּפֶל לוֹמַר שֶׁהִיא הַשְּׁבוּעָה? לָזֶה דָּרַשׁ רָבָא מִשְּׁנֵי פְּסוּקִים וְהֵם ״לֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר... וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל״ וְ״לֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל״ (בראשית ט:יא). וְעַיֵּן כַּוָּנַת הַכָּתוּב וּדְרָשָׁתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּמְקוֹמוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וּמֵעַתָּה עָלוּ דִּבְרֵי רַשִׁ״י בְּצָרִיךְ עִיּוּן. וְאוּלַי שֶׁהָיְתָה לוֹ גִּרְסָא אַחֶרֶת בַּשַּׁ״ס וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרֹא״שׁ שָׁם בִּשְׁבוּעוֹת. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְלֹא יִכָּרֵת״ וְגוֹ׳.

4וְנִשְׁאַר לָנוּ לָתֵת טַעַם לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב בְּמַאֲמָרָיו, פַּעַם הִקְדִּים ״לְקַלֵּל״ קוֹדֶם אָמְרוֹ תֵּבַת ״עוֹד״, וּפַעַם הִקְדִּים תֵּבַת ״עוֹד״ לְתֵבַת ״לְקַלֵּל״, וְלֹא הִשְׁוָה שִׁעוּר דְּבָרָיו. הַטַּעַם הוּא לֶהֱיוֹת כִּי הַקְּלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה יֶשְׁנָם לְשֶׁעָבַר וּלְהַבָּא שֶׁלֹּא יָצְתָה מֵהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן קִלְלַת כָּל חַי – הַמֵּתִים כְּבָר מֵתוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ, וְהַחַיִּים אֵין הֶכֵּר בָּהֶם לְמַה שֶׁעָבַר. לָזֶה דִּיֵּק ה׳ בִּדְבָרָיו וְאָמַר לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד הָאֲדָמָה יוֹתֵר קְלָלָה עַל קִלְלָתָהּ שֶׁהִיא בָּהּ. וְסָמַךְ תֵּבַת ״עוֹד״ אַחַר שֶׁאָמַר ״לְקַלֵּל״ לוֹמַר לֹא אוֹסִיף קְלָלָה בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶׁהִיא. וְזֶה יַגִּיד כִּי עוֹדֶנָּה בִּקְלָלָה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל בְּהַכָּאַת כָּל בָּשָׂר הִקְדִּים ״עוֹד״ לַהַכָּאָה כִּי אֵין בְּתוֹסֶפֶת הַכָּאָה זוֹ חֵלֶק מֵהָרִאשׁוֹנָה, וְדוֹק.

5כִּי יֵצֶר לֵב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא (לט:) שׁוֹר הָאִצְטָדִין שֶׁנָּגַח פָּטוּר, דִּכְתִיב (שמות כא:כח) ״כִּי יִגַּח״ וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ, עַד כָּאן. וְהֵן הָאָדָם מִנְּעוּרָיו, קוֹדֶם שֶׁיַּבְחִין לִמְאוֹס בָּרַע וְלִבְחוֹר בַּטּוֹב, יְקַדְּמֶנּוּ הָרַע מִשֶּׁנִּנְעַר מִמְּעֵי אִמּוֹ, וְהָרַע מַדְרִיכוֹ בִּבְחִינָתוֹ. וְהָיָה כִּי יִגְדַּל כְּבָר הִטְבִּיעַ בּוֹ הָרַע כְּמוֹ שֶׁהִטְבִּיעוּ הַנְּגִיחָה בְּשׁוֹר הָאִצְטָדִין. וְטַעַם זֶה יוֹעִיל לְבַל דָּנוֹ בְּהִכָּרֵת, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ עַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הָאֱלֹהִים, וְיִשְׁתַּנֶּה מִשּׁוֹר הַמִּתְלַמֵּד כִּי הוּא מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה לִמְאוֹס בָּרַע בְּהַכִּירוֹ וְלִבְחוֹר בַּטּוֹב. וְהוֹעִיל טַעֲנַת ״רַע מִנְּעוּרָיו״ שֶׁלֹּא יִתְכַּעֵס ה׳ עָלָיו כָּל כָּךְ, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהִפְלִיא לַעֲשׂוֹת כִּי יֵשׁ לוֹ סִבָּה לְהַרְשִׁיעַ לְצַד לִמּוּדוֹ מִנְּעוּרָיו: