אוצר מדרשים, מדרש לעולם יז

1פרק שבעה עשר, בענין אהבת החברים:

2לעולם יהיה אדם אוהב את הבריות , שנאמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט י״ח), ומ״ש לרעך ולא אמר את רעך בא ללמד שחייבה תורה לאהוב ולחמוד לחבירו כל מה שהוא אוהב וחומד לנפשו.

3לעולם יקרב אדם את אוהביו שכל האוהב שכנו ומקרב את קרוביו ונושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו נאמר אז תקרא וה׳ יענה (ישעיה נ״ח ט׳).

4לעולם ישתדל אדם להתחבר לטובים ויתרחק מחברת הרשעים ובני הבליעל.

5לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע (משלי י״ח כ"ד).

6לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי גנותו.

7לעולם אל תכבד את הרשעים מנלן מאחאב שהחיה את בן הדד ולבסוף הרגו.

8לעולם הוי מכבד הזקנים וקח עצתם מנלן מרחבעם בן שלמה, ואמר בן סירא סבא בביתא טבא בביתא.

9לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כלסטים והוי מכבדן כר״ג.

10לעולם תהא אימת הצבור עליך שהרי כהנים אחוריהם כלפי שכינה ופניהם כלפי העם.

11לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל.

12לעולם לישתתף אינש נפשיה בהדי צבורא.

13לעולם חייב אדם לצער עצמו עם הצבור.

14לעולם אל ימהר אדם את רגלו לבית חברו.

15לעולם אל יכנס אדם לבית חבירו פתאום אלא א"כ קוראו קודם , ולמדנו מהקב״ה שעמד על פתח הגן וקרא קודם לאדם שנאמר ויקרא ה׳ אלהים אל האדם וגו' (בראשית ג׳:ט׳).

16לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.

17לעולם ידע אדם אצל מי יעמוד ואצל מי ישב ואצל מי מסיח ואצל מי חותם שטרותיו.