אוצר מדרשים, מדרש לעולם ד

1פרק רביעי, בענין הענוה:

2לעולם יהיה אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים , שאין לך נרדפים בעוה״ז מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי המזבח ולא שאר עופות.

3לעולם יהא אדם עניו כהלל ולא קפדן כשמאי.

4לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז , לפיכך זכה קולמוס לכתוב בו ספר תורה ותפילין ומזוזות.

5לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעבדין מן שמיא לטב.

6לעולם כשתרצה להשתתף בד״א השתתף עם צדיק עני ולא עם רשע עשיר , ויפה ת״ת עם דרך ארץ.

7לעולם ישתדל אדם להיות צנוע ועניו וירגיל תמיד את עצמו ללכת בדרכי החכמים ובצניעות ובענוה.

8לעולם לא יהלך אדם בקומה זקופה שנאמר יען כי גבהו בנות ציון וגו׳ (ישעיה ג׳ ט״ז).

9לעולם ילבש אדם מלבוש עניו ונקי כת״ח.

10לעולם ילמד אדם מדת קונו שהרי הקב״ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני מפני שאינו גבוה והוא נמוך שנאמר הר אלהים הר בשן הר גבנונים וגו׳ וכתיב ההר חמד אלהים לשבתו (תהלים ס״ח י״ז).