אוצר מדרשים, מדרש לעולם ז

1פרק שביעי, בענין גמילות חסדים:

2לעולם יגמול אדם חסד אפילו עם מי שהרע לו , ולא יהיה נוקם ונוטר שנאמר לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ח י״ח). וזה דרכן של ישראל הקדושים, אבל הגוים האכזרים וערלי לב נוקמין ונוטרין ועברתם שמורה לנצח. וכה״א על הגבעונים שלא מחלו לשאול ולבניו, והגבעונים לא מבני ישראל המה.

3לעולם ישתדל אדם להיות גומל חסד עם החיים והמתים כדי שיעשה הקב״ה עמו חסד שנאמר יעש ה׳ עמכם חסד וגו׳ (רות א׳ ח׳), וגדולה גמ״ח שאדם עושה מן הצדקה, שהצדקה בממונו וגמ״ח בגופו ובממונו, והצדקה עם החיים וג״ח עם החיים ועם המתים; הצדקה עם העניים בלבד וג״ח עם העניים והעשירים.

4לעולם יהא אדם ערום ביראה ומשיב חמה ומרבה שלום עם אחיו וקרוביו ועם כל אדם כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ומקדים שלום על הבריות ואפילו על נכרי בשוק.

5לעולם ידבק אדם בג׳ דברים ואלו הן: הבאת שלום בין אדם לחבירו, ובהבאת שלום לאנשי ביתו ובאהבתו של הקב״ה.

6לעולם יתרחק אדם משלשה דברים ואלו הן: המיאונין והפקדונות והערבות.