אוצר מדרשים, מעשיות שונות, מעשה ברבי ראובן

1מעשה ברבי ראובן

2(מובא בס׳ מעיל צדקה סי׳ תל"ד, וב מדרש עשרת הדברות דבור ז׳)

3מעשה בר' ראובן שהיה חכם וחסיד וישר עוסק בתורה כל ימיו ביום ובלילה וכל הגזרות שהיו באות על אותו הדור היה עומד ומתפלל עליהם לפני הקב"ה ומבטלם בתפלתו, ולא היה לו כי אם בן אחד.

4והנה הגיע קצו של זה הבן להפטר מן העולם. ויבא מלאך המוות לפני ר' ראובן אביו ויאמר: "דבר אחד יש לי לומר לך."

5אמר לו: "אמור."

6אמר לו: "הגיע קץ של בנך וזמנו להפטר מן העולם."

7אמר לו: "אם הקב"ה גזר גזרה זו אין אנו יכולים לבטלה, אלא בבקשה ממך שתתן לי זמן שלשים יום ואקח לו אשה ואעשה לו חופתו ואחר כך עשה שליחותו של מקום."

8אמר לו המלאך: "הרי הוא בידך כטוב בעיניך עשה."

9והלך המלאך למקומו. ור' ראובן הלך לביתו ולא הגיד הדבר לשום אדם והשיא לבנו אשה ונתן ביד בנו עלי הדס ואמר לו: "לך הזמין כל בני העיר."

10וכשהלך להזמינם פגע בו אליהו ז"ל ואמר לו: "היכן תלך?"

11אמר לו: "אבי שלחני להזמין כל בני עירי."

12אמר לו: "יש לי דבר אחד לומר לך."

13אמר לו: "ומה הוא?"

14אמר לו: "בני, הגיע קצך למות."

15אמר לו: "אם כך גזר הקב"ה אין מי יכול לעכב. אינני גדול מאברהם יצחק ויעקב."

16אמר לו: "בני, אומר לך דבר אחד: כשתזמין בני העיר ותשב בסעודה עם הזקנים אל תטעום כלום אלא יהיו עיניך בדלת והאדם שיבוא כעני וראשו פרוע ובגדיו פרומים ושער ראשו מקולקלים, דע כי הוא מלאך המוות ותעמוד על רגליך ותפול לרגליו ותשתחוה לו ותכניסהו שיאכל עמך, והשמר לך שלא תניחהו אלא תפוש בו בחזקה שיאכל וישתה, ואם לא ירצה לישב בסעודה, קחהו תחת חופתך והאכילהו והשקהו."

17וילך אליהו ז"ל לדרכו, וגם הבן הלך לביתו ולא הגיד לא לאביו ולא לאמו ולא לארוסתו. ויבואו הזקנים וישבו על השולחן וישב גם החתן עמהם, והיו עיניו מסתכלות בדלת, ומן הצער והדאגה לא אכל ולא שתה, וכשהיו העם אוכלים ושותים בא מלאך המוות ונדמה לו כעני וראשו פרוע ובגדיו פרומים ושערותיו מקולקלים.

18כיון שראהו החתן עמד מן השולחן ונפל לפני רגליו ותפשו בחזקה ואמר לו: "אדוני הכנס."

19אמר לו: "איני נכנס."

20אמר לו: "הכנס ושב עם הזקנים."

21תפשו בחזקה והושיבו בין הזקנים בחופתו, והביאו לפניו כל מיני מעדנים ונראה להם כמו שאוכל ושותה. ואחר שאכל ושתה אמר לו: "בני, כשהיית בונה ביתך – התבן שלו מהיכן לקחת?"

22אמר לו: "מבעל הגורן."

23אמר לו: "בני, בעל הגורן מבקש את תבנו."

24אמר לו: "אקח תבן אחר ואתן לו."

25אמר לו: "אינו רוצה כי אם תבנו."

26אמר לו: "אם כן אנו נותצים את הבית ונפריד את הטיט ונוציא את התבן וניתן לו."

27אמר לו: "בני, אין בעל התבן אלא הקב"ה והתבן אינו אלא הנפש, הוא שלחני ליטול את נפשך ואני הוא מלאך המוות."

28אמר לו: "אם כן הוא, תן לי רשות שאצא ואראה את אבי ואת אמי ואת ארוסתי."

29אמר לו: "לך."

30הלך לאביו ואמו ויספר להם את דברי מלאך המוות. מיד עמד ר' ראובן אביו ונתעטף והיה מתפלל ובקש רחמים על בנו, והיה הבן בוכה כנגדו ומחבקו ומנשקו, ויצא ואמר למלאך המוות: "אפייסך מאד. תן לי רשות עד שאכנס לחופתי ואנשק לארוסתי."

31אמר לו: "לך."

32הלך אצל אשתו ונשקה.

33אמר לה: "תהי יודע שבא מלאך המות ליטול את נפשי."

34אמרה לו: "ומה אמרת לו?"

35אמר לה: "לא אמרתי לו כלום."

36אמרה לו: "עמוד כאן, ואני אלך לדבר עמו."

37יצאת ואמרה לו: "אדוני, אתה באת לקחת את נפש בעלי?"

38אמר לה: "הן!"

39אמרה לו: "כך כתיב בתורה: 'כי יקח איש אשה חדשה נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח'."

40אמר לה: "המתיני עד שאלך להקב"ה אולי יעשה למען שמו וירחם עליו, עלה לרקיע ומצא שם מיכאל וגבריאל ומלאכי השרת עומדים ומבקשים עליו רחמים ואומרים רבונו של עולם, כל גזרות קשות הבאות לעולם, ר' ראובן עומד לפניך ומתפלל עליהן ואתה מבטל אותן בעבורו, ועכשיו כלנו מבקשים עליו רחמים ואין אתה שומע לנו? עשה נא למען שמך הגדול ותרחם עליו."

41ומלאך המוות בא ואמר לפני הקב"ה: "כך וכך אמרה לי אשתו."

42מיד נתמלא הקב"ה רחמים ויהפוך גזר דינו לחיים והוסיף לו הקב"ה על שנותיו שבעים שנה כנגד שבעת ימי החופה, לקיים מה שנאמר 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם'.